בג"ץ 8993/09 מיום ה- 25/2/2010 בנושא ייצוג מבקשי מקלט בעקבות תשובת שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה

עובדות: בהמשך לעתירה של המרכז לקידום פליטים אפריקאיים, המוקד לסיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, היועץ המשפטי לממשלה, נגד אי מתן ייצוג למבקשי מקלט "בכל שלבי הליך המקלט"

נפסק: על-פי הצעת המשיבים על הסדר פילוט של שישה חודשים שבמהלכן יבחן מודל של הליך התשאול של מבקשי המקלט. על-פי המודל המוצא בעקבות העתירה תתאפשר נוכחות של עורכי-דין מטעם מבקשי המקלט בתהליך התשאול ביחידת הרישום בלוד ובראיון ביחידת ה-RSD למבקשי מקלט. נוכחות עורכי-הדין במהלך הראיון תהיה פסיבית, ולא יתאפשר להם להגיב אלא לפני תחילת הראיון ולאחר סיומו. לאחר תקופת הפיילוט תבחן שאלת ההליך הקבוע וכן תוכל להיות מוגשת מחדש העתירה לאפשר נוכחות של נציגים מטעם מבקשי המקלט שאינם בהכרח עורכי-דין.

עע"מ 10894/08 דג'אן נ' שר הפנים

תאריך: 29.12.09

עובדות: המערער הוא בן למשפחה יהודית אתיופית, שקיבל אזרחות ישראלית משופ שהתחזה ליהודי. לאחר שהסתבר שהוא השיג את אזרחותו במרמה, הוא הגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בקשתו נדונה על ידי הוועדה הבין-משרדית חמש פעמים, שדחתה בכל פעם את הבקשה. המערער טוען כי סייע ליהודים אתיופים לחצות את סודן בדרכם לישראל, בעוד שהמדינה טוענת כי בידיה עדויות, לפיהן המערער השתייך לכנופיה, שתקפה ושדדה יהודים בדרכם מאתיופיה לישראל.

נפסק: בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער, וקבע כי הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומאניטריים בחנה באופן מעמיק את טענותיו של המערער, והחלטתה לפיה לא עלה בידיו להוכיח את הטענות בעניין סיוע ליהודים בדרכם מאתיופיה לישראל היא החלטה סבירה שאינה מצדיקה התערבות של בית המשפט.

http://elyon1.court.gov.il/files/08/940/108/t08/08108940.t08.htm

בג"ץ 9147/08 פלוני נ' שר הפנים

תאריך: 28.12.09

עובדות: העותר הוא תושב קבע בישראל העותר לקבלת אזרחות. לטענתו, הובטח לאביו, תושב השטחים שסייע לכוחות הביטחון הישראליים, כי תינתן לו ולבני משפחתו אזחות. לטענת המדינה לא ניתנה הבטחה כזו. סירוב המדינה להעניק לעותר אזרחות מבוסס גם על הרשעתו פעמיים בעבירה של העסקת שוהים שלא כדין ועל טענת המדינה כי מרכז חייו הוא בשטחים הכבושים.

נפסק:בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי לא הוכח כי במסגרת ההסכם עם אביו של העותר הובטחה אזרחות לו ולבני משפחתו. עוד נפסק, כי סעיף 9(א)(4) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, המתיר לשר הפנים להעניק אזרחות למי שפעל לקידום ביטחון מדינת ישראל, מותיר את הענקת האזרחות לשיקול דעתו של משרד הפנים. נקבע כי מי שמבקש לקבל אזרחות צריך לבוא כשהוא אינו נושא עמו צקלון של עבר פלילי, וכי עבירות הנוגעות להעסקת שוהים שלא כדין הן עבירות חמורות, נוכח מעורבותו של חלק קטן מהם בפעילות טרור.

http://elyon1.court.gov.il/files/08/470/091/t06/08091470.t06.htm

בר"ם 7267/09 סומיילי עבדולאי נ' משר ד הפנים

עובדות: המערער הוא אזרח ניז'ר, מדינה לה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שנכנס לישראל ללא היתר, עבד בה, ולאחר מכן נעצר והושם במשמורת, בה הוא שוהה למעלה משנה וחצי. בית הדין לביקורת משמורת סירב לשחררו, אולם בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע קבע כי יש לשחררו בתנאים, בהם הפקדה של 30,000 ₪ במזומן, שהייה ב"מעצר בית" והתייצבות יומית במשטרה. נוכח העדר אפשרות להפקיד את הסכום האמור, המערער נותר במעצר למרות פסק הדין שהורה על שחרורו.

נפסק: בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור. נקבע כי עילת השחרור הקבועה בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, לפיה החזקה במשמורת תקופה העולה על 60 ימים מהווה עילה לשחרור, מתקיימת במקרה זה, וכי לא מתקיים אף אחד מן הסייגים הקבועים בחוק. בית המשפט קבע כי המדינה לא קידמה באופן ראוי את הליך הרחקתו של המערער מישראל, וחזר על ההלכות, לפיהן תכלית המעצר לפי חוק הכניסה לישראל היא מימוש הגרוש בלבד, ולפיהן בחלוף 60 ימים הכלל הוא שחרור ממשמורת והחריג הוא המשך החזקה במעצר. עוד נקבע כי תנאי השחרור שבית המשפט המחוזי קבע הם מחמירים מדי ומסכלים בפועל את השחרור, וקבע תנאי שחרור מחמירים פחות.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/670/072/k08/09072670.k08.htm

בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, החלטה בבקשה לביזיון בית המשפט מיום 3.12.2009

החלטה שנייה של בית המשפט העליון בבקשה ביזיון בשל אי קיום פסק הדין שהורה על ביטול הסדר הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם. בית המשפט העליון מבקר את המדינה על התנהלותה במסגרת הליכי ביזיון בית המשפט בשל העובדה שלאורך ההליכים כרכה את סיום הסדר הכבילה בהפעלת הסדר ההעסקה החדשים שהיה בכוונתה להוציא אל הפועל, וכעת היא מציגה עמדה חדשה לפיה שינוי הנהלים שעמדו בבסיס הסדר הכבילה, ההסדרים שהיא מכנה "הסדרי מסגרת", פותרים את בעיית הכבילה, וזאת מבלי שיושמו הסדרי ההעסקה החדשים שגובשו על ידי המדינה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי "ימים יגידו" אם הסדרי המסגרת אכן מביאים לתוצאות שונות מאלה שאליהן הביא הסדר הכבילה.

http://elyon1.court.gov.il/files/02/420/045/o51/02045420.o51.htm

בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק דין מיום 29.11.2009

פסק דין של בית המשפט העליון, בו נדחתה עתירתה של עובדת סיעוד מן הפיליפינים שתבעה כי מעסיקתה תשלם לה עבור שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. בית המשפט קבע כי החוק אינו נותן מענה לשאלות הנוגעות לתבנית העסקתם של מהגרי עבודה בענף הסיעוד, והמליץ כי העניין יוסדר בחקיקה.

http://elyon1.court.gov.il/files/07/780/016/p13/07016780.p13.htm

עע"מ 7983/09 לוי נ' משטרת ישראל

עובדות: המערערת, אזרחית הפיליפינים, עבדה כדין כעובדת סיעוד משנת 2001 ועד לשנת 2007, ומאז שנפטרה מעסיקתה היא שוהה בישראל שלא כדין. בדיון בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין היא מסרה כי היא מסכימה לגירושה מישראל, אולם בעתירה שהוגשה על ידי עורך דינה, מוחמד פוקרא, נטען כי יש לה בן זוג בישראל ולכן היא מבקשת להשאר. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את בקשת המערערת לצו ביניים, שיאסור על גירושה עד להכרעה בעתירה.

הוחלט: בית המשפט העליון דחה את בקשת המערערת לסעד זמני במסגרת הערעור, וזאת מן הטעם שנוכח שהייתה שלא כדין ולנוכח העובדה שלא העלתה את הטענה כי יש לה בן זוג ישראלי בבית הדין לביקורת משמורת, המערערת לא עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות מחייב מתן סעד זמני. באשר לטענת המדינה כי דין הערעור להדחות מן הטעם שההליך הנכון שבו היה על המערערת לנקוט הוא הגשת בקשה רשות ערעור – בית המשפט העליון נמנע בהחלטה זו מלהכריע בטענה, והשאיר אותה להכרעת רשמי בית המשפט העליון.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/830/079/w02/09079830.w02.htm

בר"ם 7381/09 לשכת המסחר תל אביב – התאחדות תאגידי כוח אדם נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

עובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים להמנע ממתן צו ביניים בעתירה שהגישה העותרת, המאגדת תאגידי כוח אדם המעסיקים מהגרי עבודה בענף הבניין. העתירה לבית המשפט המחוזי הוגשה לאחר שבעתירה קודמת נפסק כי הנוהל, שמכוחו נגבו אגרות מתאגידי הבניין בשנים הקודמות, הותקן שלא כדין. בעקבות קביעה זו ביקשו תאגידי כוח האדם כי מסכום האגרה לשנת 2009 יקוזזו הסכומים שנגבו שלא כדין בשנים הקודמות, ולאחר שבקשם סורבה, הודיעו חלק מהם באופן חד צדדי כי יקזזו מהאגרה לשנת 2009 את הסכומים שנגבו בשנים הקודמות. בעקבות זאת הודיעה המדינה כי ייפסק רישום עובדים על שם תאגידים שלא ישלמו את האגרה, וכי היתרי ההעסקה שבידיהם יבוטלו. העתירה הוגשה נגד החלטה זו, ובגדרה התבקש צו ביניים שימנע מן המדינה לנקוט בצעדים כאמור.

נפסק: בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. נקבע כי קיזוז האגרות ששולמו בשנים קודמות דורש חישובים מורכבים, וכי אלה יתבררו במסדרת הליך אזרחי נפרד שננקט על ידי תאגידי כוח האדם. נוסף על כך נקבע כי נוכח העובדה, שאם ייקבע בהליך האזרחי הנפרד כי על המדינה להחזיר לתאגידי כוח האדם אגרות ששולמו בשנים הקודמות, אין ספק שיהיה בידי המדינה לשלם כספים אלה, ולכן מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה לצו ביניים.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/810/073/k02/09073810.k02.htm

בג"ץ 2993/05 זגידולין נ' שר הפנים

עובדות: העותרת היא ילידת ואזרחית רוסיה, שאמה נישאה ליהודי. בסמוך לאחר הנישואין, ועזרה ימים לפני שמלאו לעותרת 18 שנים, אימץ אותה ברוסיה בן זוגה של האם. בני הזוג היגרו לישראל והתאזרחו, ואילו בקשתה של העותרת להתאזרח מכוח חוק השבות וחוק האזרחות, מכוח היותה ביתו המאומצת של יהודי, נדחתה בנימוק שאין מתקיימים כאן יחסי הורות. במהלך הדיונים בעתירה, החליט משרד הפנים, לאחר קיומו של הליך בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, לתת לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפרק זמן של שנה בשל מצבה הבריאותי של אמה. העותרת הוסיפה ועמדה על הסעד של מתן אזרחות מכוח היותה בתו של יהודי.

נפסק: בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי נוכח העובדה שעם פקיעת רישיון הישיבה של העותרת ייבחן עניינה על ידי משרד הפנים, לא מתחייבת הכרעה בטענות העותרת בעת הזו, וכי אם בתום השנה תתקבל החלטה סופית שלא תשביע את רצונה, תוכל העותרת לשוב ולעתור.

http://elyon1.court.gov.il/files/05/930/022/r18/05022930.r18.htm

בג"ץ 5616/09 המרכז לקידום פליטים אפריקאיים נ' משרד הפנים

פסק דין של בית המשפט העליון, בו מוזכרת הודעת המדינה אודות ביטול מדיניותה, לפיה נאסר על מבקשי מקלט לשהות בתחום הגיאוגרפי שבין גדרה לחדרה.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/160/056/r03/09056160.r03.htm

ע"פ 3048/08 רדוסלסקי נ' מדינת ישראל

מועד פרסום: 2.7.2009

עובדות: שני המערערים הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של סחר בבני אדם, בסדרת עבירות זנות ובעבירה של הלנת שוהה שלא כדין. אחד המערערים זוכה מעבירה של אינוס. המערער הראשון נדון ל-7 שנות מאסר בפועל והשני ל-5 שנות מאסר בפעול, נוסף על מאסר על תנאי וקנס שנגזרו על שניהם. ההרשעה באה בעקבות עדות המתלוננת, שתיארה בעדות בבית המשפט כיצד הגיעה יחד עם אישה נוספת מטשקנט למצרים ומשם הוברחה דרך הגבול עד הבאתה לדירה בבאר שבע. אחד המערערים טען כי הוא התגורר בדירה וכי שלוש הנשים שהיו שם, בהן המתלוננת, הן שותפות שהכניס לדירה משום שהתקשה לשאת בהוצאות המגורים, ואילו המערער השני טעם כי רק ביקר את הראשון בעת שנערכה הפשיטה.

נפסק: בית המשפט העליון דחה את הערעור נגד עצם ההרשעה בעבירות של סחר בבני אדם וקבע כי הממצאים העובדתיים של בית המשפט נתמכים בשורה של ראיות, אולם קיבל את הערעור בכל הנוגע להרשעה בעבירה של מעשה מגונה וזיכה את המערער ממנה מחמת הספק וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי אין ראיה לסתור את הטענה לפיה המערער הפציר במתלוננת עד שנתרצתה. באשר לעונש, נפסק כי העבירה של סחר בבני אדם היא עבירה חמורה המצדיקה ענישה משמעותית, ולכן, למעט הפחתת שנה אחת מעונש המאסר על המערער שזוכה מעבירה של מעשה מגונה, אין מקום להתערב בעונש.

http://elyon1.court.gov.il/files/08/480/030/o06/08030480.o06.htm

בג"ץ 628/07 אבד אל רחים היסוף נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 29.6.2009

עתירה למתן אזרחות להורה לילד ישראלי, שאמו הישראלית אינה מסוגלת לטפל בו, המחזיק ברישיון ישיבה מסוג ב/1. בית המשפט העליון דחה את העתירה בהעדר עילה לקבלת אזרחות, אולם קבע כי בעת שמשרד הפנים ישקול אם לשדרג את מעמדו של העותר לרישיון ישיבה מסוג א/5, ראוי שהוא ישקול את תקופת שהייתו הממושכת בישראל ואת מצבו האישי המיוחד.

http://elyon1.court.gov.il/files/07/280/006/n14/07006280.n14.htm

בג"ץ 1288/09 לוקובסקי נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 16.6.2009

העובדות: העותרות הן שתי קטינות, שתיהן בנות לאם מרוסיה, השוהה בישראל שלא כדין, ולאב יהודי, שנעלם כמה שנים לפני הגעת האם ובנותיה לישראל. העותרות מבקשות לקבל אזרחות מכוח חוק השבות.

נפסק: העתירה נדחתה על הסף. נפסק כי בקשה לאשרת עולה לקטינים צריכה להיות מוגשת על ידי שני ההורים במשותף, ואם אחד מהם נעדר, על ההורה המבקש לקבל אפוטרופסות בלעדית לפני הגשת הבקשה. כמו כן נפסק שלתצהיר של קטין המוגש לבג"ץ יש צורך לצרף הסכמה בכתב של הורה, ושאם הקטינים מיוצגים על ידי עורך דין, יש לצרף ייפוי כוח של ההורים, אחרת עורך הדין אינו מוסמך להעלות טענות בשם הקטינים.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/880/012/h04/09012880.h04.htm

בג"ץ 7008/07 פלוני נ' משרד ראש הממשלה, מינהלת השיקום

מועד פרסום: 9.6.2009

עובדות: העותר הוא פלסטיני, הטוען כי שימש כ"סייען" לכוחות הביטחון שתרם תרומה של ממש, וכי בעקבות פעולותיו כמשתף פעולה נשקפת לו סכנה באזור הגדה המערבית ולכן אין לגרשו לשם. כוחות הביטחון הודו כי העותר שיתף עמם פעולה, אך טוענים כי לא במידע שמסר לא היה כדי לתרום תרומה של ממש וכי מעולם לא הובטח לו שיינתן לו מעמד של קבע בישראל. על רקע זה "וועדת המאוימים" דחתה את בקשתו להעניק מעמד לו ולמשפחתו.

נפסק: פסק הדין מתייחס לשני הגופים הרלוונטיים:
(1) מינהלת הסיוע, שתפקידה לשקם את מי שסייעו לכוחות הביטחון. פעולתה של המינהלת היא "לפנים משורת הדין" וניתנת "מטעמים הומניטריים", והיא בוחנת את מידת תרומתו של האדם לביטחון המדינה ואת קיומו של מידע פלילי או ביטחוני נגד מבקש הסיוע;
(2) וועדת המאוימים, המוסמכת להעניק היתרי שהייה זמניים בלבד, ובוחנת את מידת הסכנה הנשקפת לאדם ששיתף פעולה עם כוחות הביטחון או שנחשד בשיתוף פעולה כזה, ואת קיומה של מניעה פלילית וביטחונית. גם היתרים אלה הם בעלי אופי הומניטרי.

נפסק כי בעניינו של העותר הוועדות בחנו בחינה קפדנית ומקצועית את מכלול השיקולים הרלוונטיים, והחלטתן מצויה מצויה במתחם הסבירות בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון להן, ולכן העתירה נדחית.

http://elyon1.court.gov.il/files/07/080/070/r05/07070080.r05.htm

ע"א 3806/06 פלוני נ' פלונית

תאריך: 26.5.2009

עובדות: המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סחר בבני אדם למטרת זנות. המשיבה, אזרחית אוקראינה שנסחרה על ידי המערער, הגישה נגדו תביעה נזיקית. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה בהתבסס על פסק הדין הפלילי שניתן נגד המערער. המשיבה לא העידה בבית המשפט המחוזי משום שגורשה מישראל, ועל כן לא ניתן היה להעריך במדויק את הנזק שנגרם למשיבה, אולם בית המשפט המחוזי קבע כי די בעובדות שפורטו בכתב האישום כדי לאמוד את הנזק.

נפסק: בית המשפט העליון קבע כי ניתן להסתמך על הממצאים בהליך הפלילי כראיות בהליך האזרחי ולקבוע כי המערער עוול כלפי המשיבה. יחד עם זאת, נקבע כי יש קושי ממשי בכך שהמשיבה מעולם לא הופיעה בבית המשפט ולא העידה אודות הנזק שנגרם לה. בית המשפט מעיר כי הבעיות המובנות בסוגיה זו מצריכות חקיקה פרטנית, וכי יש טעם בחקיקה שתכרוך את הפיצוי הנזיקי בהליך הפלילי. בשלב זה, נוכח התשתית שהייתה מונחת בפני בית המשפט המחוזי והקשיים בהנצקת בית המשפט המחוזי, נראה כי המסקנה לפיה המערער עוול כלפי המשיבה היא נכונה, וגובה הפיצויים אינו מצדיק את התערבות בית המשפט.

http://elyon1.court.gov.il/files/06/060/038/p10/06038060.p10.htm

בג"ץ 6894/07 אב"י האגודה הבינלאומית לזכויות הילד נ' ממשלת ישראל

תאריך: 11.5.2009

תירה נגד הגבלת תחולת החלטת ממשלה מס' 156, העוסקת במתן מעמד לילדי מהגרי עבודה ובני משפחתם השוהים בישראל פרק זמן ממושך, למשפחות שהגישו את בקשותיהם למתן מעמד עד למועד מסוים, ונגד דרישת רציפות השהייה בישראל.

בית המשפט העליון מחק את העתירה וציין כי אין עילה משפטית להתערבות בהגבלות שנקבעו בהחלטת הממשלה, אך במישור הציבורי וההומניטרי ראוי להעריך את הצורך להרחיב את המועדאת המועד הקובע להגשת בקשות.

http://elyon1.court.gov.il/files/07/940/068/r17/07068940.r17.htm

בר"ם 173/03 מדינת ישראל נ' סלאמה

פסק דינו של בית המשפט העליון בו נקבע כי עילת השחרור ממשמורת הקבועה בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, לפיה ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר אדם ששהה למעלה מ-60 ימים במשמורת, אינה מחייבת שחרור אלא מותירה את השאלה האם לשחרר לשיקול דעתו של משרד הפנים. יחד עם זאת, נפסק כי שיקול הדעת להוסיף ולהחזיק אדם במשמורת לאחר 60 ימים הוא מצומצם, וככלל, בהעדר אינטרס ציבורי בעל משקל חיוני, ישוחרר מי ששוהה במשמורת פרק זמן העולה על 60 ימים.

עע"מ 5107/08 פלוני נ' שר הפנים

תאריך: 5.5.2009

המערער הוא מבקש מקלט טורקי הטוען כי נשקפת לו סכנה במדינת מוצאו על רקע השתייכותו לארגון HADEP ולמפלגת DEHAP. לטענתו הוא נמלט מטורקיה לאחר שנעצר ושוחרר ולאחר שנמסר לו כי יועמד לדין בגין השתייכות לארגון טרור. שר הפנים, בעקבות המלצה שלילית של הוועדה המייעצת לענייני פליטים שניתנה על בסיס המלצה שלילית של נציבות האו"ם לפליטים, דחה את בקשת המקלט של המערער. דחיית הבקשה התבססה על טעויות של המערער בשם הארגון אליו השתייך, שמהן הסיקה כי טענתו אינה אמינה. כמו כן מתבססת דחיית הבקשה על כך שהעותר שהה בישראל משנת 1996, חזר לטורקיה לשמונה חודשים בשנת 1999 ופנה אל נציבות האו"ם לפליטים בבקשת מקלט רק בשנת 2003, ועל כך שקיומו של צו מעצר נגד העותר אינו מבסס בהכרח את קיומה של רדיפה על רקע פוליטי. המערער עתר נגד ההחלטה. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה (עת"מ (ת"א) 1762/07, פסק דין מיום 19.5.2008).

בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי ההחלטה לדחות את בקשת המקלט היא "תוצאה של תהליך בדיקה מקצועי, יסודי ואמין". הנימוקים שעליהם התבססה הנציבות מהווים "תשתית ראייתי איתנה להחלטה" להחלטה שלא להכיר במערער כפליט. בית המשפט העליון דחה גם את הערעור ככל שהוא הופנה נגד העובדה שלא התאפשרה לו גישה לחומר, שעליו התבססה ההחלטה לדחות את בקשתו למקלט, משום שהדרישה הועלתה לראשונה בערעור ולא הועלתה בעתירה.

http://elyon1.court.gov.il/files/08/070/051/h13/08051070.h13.htm

ע"פ 3173/09 פראגין נ' מ"י

תאריך: 5.5.2009

עובדות: בית המשפט המחוזי החמיר את העונש שהושת על המערער, פלסטיני ששהה בישראל שלא כדין, והטיל עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל, בנימוק כי יש צורך בהרתעה ובמדיניות ענישה כללית בגין עבירת השהייה שלא כדין בישראל. המערער, שיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, טען כי בית המשפט המחוזי הנהיג בעבירת השהייה שלא כדין "ענישה תעריפית" שאינה לוקחת בחשבון נסיבות אישיות, במקרה זה מצוקתו הכלכלית של המערער, שגרמה לו להיכנס לישראל לצורך מציאת עבודה, והעובדה שאין לו הרשעות קודמות. הסניגוריה הציגה פסיקה של בתי המשפט במחוזות השונים על מנת להדגים כי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבעה "ענישה תעריפית" בעוד שבבתי המשפט המחוזיים האחרים הענישה נעשית על בסיס אינדיבידואלי, וככלל העונשים המוטלים בגין עבירת השהייה שלא כדין נמוכים באופן משמעותי.

נפסק: בית המשפט העליון קיבל את הערעור. נפסק כי העבירה של שהייה שלא כדין דורשת ענישה מרתיעה, מצד אחד, אך התחשבות בנסיבות האישיות, מצד שני. בית המשפט לא מקבל את הטענה כי ביץת המשפט המחוזי הנהיג ענישה "תעריפית", אך מגיע למסקנה שהענישה מופרזת במקרה זה, כפי שמעיד גם הפער בין העונש שנקבע בערכאה הראשונה על ידי בית מפט השלום לעונש החמור יותר משמעותית שהטיל בית המשפט המחוזי.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/730/031/t03/09031730.t03.htm

בג"ץ 3437/07 קרסיה נ' שר הפנים

מועד פרסום: 1.4.2009

עובדות: העותרת, אזרחית הפיליפינים, עותרת להחלת ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוגם של ישראלים עליה בשל נישואיה לאזרח ישראלי. עד למועד נישואיהם שימשה העותרת כמטפלת הסיעודית של העותר. משרד הפנים סירב להחיל עליה את ההליך המדורג בנימוק כי מדובר בנישואי נוחות. במהלך הדיון בעתירה נערך לעותרים שימוע נוסף, ובעקבותיו החליט משרד הפנים להעניק לעותרת רשיון ישיבה מסוג א/5 (תושבות ארעית) אך הבהיר כי אין מדובר ברישיון הניתן במסגרת ההליך המדורג ואין בכך משום הבטחה כי תוענק לה אזרחות בסופו של דבר, אולם בהמשך תיבחן שוב שאלת כנות הקשר.

נפסק: אף על פי שהעותרים עמדו על כך שמשרד הפנים יבחן כבר עכשיו את הבקשה להתאזרחות, בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין עמדתו החדשה של משרד הפנים אינה בלתי סבירה. בית המשפט דחה את העתירה אך ציין כי "בבחינת כנות קשר הנישואין, נראה כי אין לשלול מראש מתכונות שונות ומגוונות של חיים זוגיים, אשר אינן תואמות בהכרח את המתכונת הקלסית, ואין השוני מעיד, כשלעצמו, על חוסר אמיתותו של הקשר הזוגי".

http://elyon1.court.gov.il/files/07/370/034/r11/07034370.r11.htm