בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסק דין מיום 29.11.2009

פסק דין של בית המשפט העליון, בו נדחתה עתירתה של עובדת סיעוד מן הפיליפינים שתבעה כי מעסיקתה תשלם לה עבור שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. בית המשפט קבע כי החוק אינו נותן מענה לשאלות הנוגעות לתבנית העסקתם של מהגרי עבודה בענף הסיעוד, והמליץ כי העניין יוסדר בחקיקה.

http://elyon1.court.gov.il/files/07/780/016/p13/07016780.p13.htm

60 אלף מועסקים בענף הסיעוד לא יזכו בהגנה, הארץ

מקור: הארץ

מועד פרסום: 9.11.09

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126866.html

עע"מ 7983/09 לוי נ' משטרת ישראל

עובדות: המערערת, אזרחית הפיליפינים, עבדה כדין כעובדת סיעוד משנת 2001 ועד לשנת 2007, ומאז שנפטרה מעסיקתה היא שוהה בישראל שלא כדין. בדיון בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין היא מסרה כי היא מסכימה לגירושה מישראל, אולם בעתירה שהוגשה על ידי עורך דינה, מוחמד פוקרא, נטען כי יש לה בן זוג בישראל ולכן היא מבקשת להשאר. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את בקשת המערערת לצו ביניים, שיאסור על גירושה עד להכרעה בעתירה.

הוחלט: בית המשפט העליון דחה את בקשת המערערת לסעד זמני במסגרת הערעור, וזאת מן הטעם שנוכח שהייתה שלא כדין ולנוכח העובדה שלא העלתה את הטענה כי יש לה בן זוג ישראלי בבית הדין לביקורת משמורת, המערערת לא עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות מחייב מתן סעד זמני. באשר לטענת המדינה כי דין הערעור להדחות מן הטעם שההליך הנכון שבו היה על המערערת לנקוט הוא הגשת בקשה רשות ערעור – בית המשפט העליון נמנע בהחלטה זו מלהכריע בטענה, והשאיר אותה להכרעת רשמי בית המשפט העליון.

http://elyon1.court.gov.il/files/09/830/079/w02/09079830.w02.htm

ע"ב (ב"ש) 2879/07 קורפוס נ' עזבון המנוח חדד שמעון

עובדות: תביעתה של מהגרת עבודה בענף הסיעוד נגד עזבונו של מעסיקה, בתו של המעסיק וחברת הסיעוד שבאמצעותה הועסקה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת והפרשי דמי הבראה וחופשה שנתית.

נפסק: בית המשפט האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי בתו של המעסיק, אף על פי שהייתה מעורבת בפיקוח על התובעת, אינה נחשבת למעסיקתה של התובעת. כמו כן, נפסק כי חברת הסיעוד שימשה רק "צינור להעברת כספי גמלת הסיעוד", ואף היא אינה נחשבת מעסיקתה של התובעת. דרישתה של התובעת לקבל שכר עבור שעות נוספות בהיקף של 30% משכר המינימום נדחתה, ונקבע כי על התובעת להוכיח את השעות הנוספות שעבדה. עם זאת, נפסק כי יש לראות את התובעת, שעבודתה הופסקה בשל פטירת מעסיקה, כמי שפוטרה לצורך דמי הודעה מוקדמת ולצורך פיצויי פיטורין, ואף נפסק כי יש לשלם לה דמי הבראה ודמי חופשה שנתית.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/C1FB78077A3B9D2B4225761E005215DA/$FILE/89EE4A32364666A14225761C002D04B1.html?OpenElement

עת"מ 2025/09 קיווין נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 15.7.2009

ובדות: העותר, אזרח הודו, הגיע לישראל והחזיק ברישיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיעוד. הוא החליף מספר מעסיקים, ולפי מידע שהגיע לידי משרד הפנים, לא עבד בפועל אצל מעסיקו הרשום האחרון, אלא שילם לו סכום של 200-300 דולר לחודש עבור האשרה, ולמעשה עבד בעבודות ניקיון בתל-אביב. העותר יצא מישראל לביקור בהודו לאחר שקיבל "אינטר-ויזה", האמורה להבטיח את כניסתו לישראל, אולם עם כניסתו לארץ סורבה כניסתו והוא נעצר.

נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה נגד מעצרו של העותר, קבע כי היות שהעותר נעצר מבלי שנערך לו שימוע, ההחלטה לעצור אותו בטלה. כמו כן נקבע כי בעת שניתנה לו אשרת ה"אינטר-ויזה" המידע שעל בסיסו נעצר בכניסה לישראל היה ידוע למשרד הפנים, וגם מטעם זה לא היה מקום לעצור אותו עם שובו לישראל.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/BD79174823FFFA50422575F4006208A7/$FILE/AF0087324503FE02422575F4003A8435.html?OpenElement

הודעת ערעור בעע"מ 4466/09 לאלי קורדילאמה לילי דאס נ' משרד הפנים

תאריך: 24.5.2009
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו. המערער הוא אזרח הודו, שבא לישראל באשרה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך נפל קורבן לתרמית המכונה "פליינג ויזה", כלומר, אף על פי שהובא לצורך עבודה בסיעוד אצל מעסיק ספציפי לאחר ששילם אלפי דולרים כדמי תיווך, עם הגעתו לישראל מתווך כוח האדם שהביאו לא הביאו אל מעסיקו הרשום. חרף ניסיונותיו, שחלקם נעשו לאחר שנעצר ושוחרר לצורך מציאת מעסיק והסדרת מעמדו, לא עלה בידו לאתר מעסיק חדש בתחום הסיעוד, וזאת משום שסוכנויות כוח האדם אליהן פנה סירבו להציע לו עבודה כיוון שאינו דובר אנגלית. המערער, שיוצג על ידי "קו לעובד", טען כי המדינה הפרה את חובתה לוודא כי לא יובאו לישראל עובדי סיעוד שאין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים שאינם מוכשרים לעבוד בעבודת סיעוד ועובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום. לפיכך, המערער עותר למתן רישיון ישיבה כללי מסוג ב/1 עד להשלמת 63 חודשים ממועד כניסתו לישראל, לקביעת הנחיות מינהליות למתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בענף הסיעוד שהובאו לישראל במרמה ולקביעת הנחיות מינהליות ביחס לפיקוח על מתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בשגרירויות בחו"ל.
בית המשפט העליון דחה ביום 26.5.2009 בקשה למתן סעד זמני שהוגשה בד בבד עם העתירה.
ראו גם כתבתה של צרויה שלו בעיתון "הארץ" מיום 10.6.2009.

http://www.kavlaoved.org.il/UserFiles/news2319_file.doc

מקשים על הקשישים, שושנה חן

מועד פרסום: 8.5.2009

מקור: ידיעות אחרונות (ממון) כתבה על הסדרי ההעסקה החדשים בענף הסיעוד. הכתבה מתארת את הסדרי ההעסקה ככאלה המספקים הגנה רחבה לעובדי הסיעוד אך מתעלמים מן ההגנה הנדרשת על זכויות המעסיק הסיעודי.

אין לינק – שמור בקובץ PDF

בג"ץ 3437/07 קרסיה נ' שר הפנים

מועד פרסום: 1.4.2009

עובדות: העותרת, אזרחית הפיליפינים, עותרת להחלת ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוגם של ישראלים עליה בשל נישואיה לאזרח ישראלי. עד למועד נישואיהם שימשה העותרת כמטפלת הסיעודית של העותר. משרד הפנים סירב להחיל עליה את ההליך המדורג בנימוק כי מדובר בנישואי נוחות. במהלך הדיון בעתירה נערך לעותרים שימוע נוסף, ובעקבותיו החליט משרד הפנים להעניק לעותרת רשיון ישיבה מסוג א/5 (תושבות ארעית) אך הבהיר כי אין מדובר ברישיון הניתן במסגרת ההליך המדורג ואין בכך משום הבטחה כי תוענק לה אזרחות בסופו של דבר, אולם בהמשך תיבחן שוב שאלת כנות הקשר.

נפסק: אף על פי שהעותרים עמדו על כך שמשרד הפנים יבחן כבר עכשיו את הבקשה להתאזרחות, בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין עמדתו החדשה של משרד הפנים אינה בלתי סבירה. בית המשפט דחה את העתירה אך ציין כי "בבחינת כנות קשר הנישואין, נראה כי אין לשלול מראש מתכונות שונות ומגוונות של חיים זוגיים, אשר אינן תואמות בהכרח את המתכונת הקלסית, ואין השוני מעיד, כשלעצמו, על חוסר אמיתותו של הקשר הזוגי".

http://elyon1.court.gov.il/files/07/370/034/r11/07034370.r11.htm

עב (י-ם) סנדרה קין נ' אפרים עמוס

מועד פרסום: 1.4.2009

עובדות: התובעת, המיוצגת על ידי קו לעובד, היא אזרחית מיאנמר, שלטענתה הועסקה במשק הבית של הנתבעים יום אחד בשבוע במשך עשר שנים ללא כל תמורה כספית, כאשר ה"תמורה" שקיבלה הייתה בקשתם של המעסיקים כי יינתן לעותרת רישיון ישיבה ועבודה בישראל. הנתבעים טענו כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע כעובדת סיעודית וכי שולם לה עבור עבודה זו.

נפסק: בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את גרסתה של התובעת ופסק לה שכר עבודה בתוספת פיצויי הלנה וזכויות סוציאליות שונות.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/5082BAF117D251C84225758D00052CC7/$FILE/DE5BFFC333D15D194225758900228A3C.html?OpenElement

Government looks to cut back on foreign workers to help unemployment

מועד פרסום: 12.3.2009

מקור: The Jerusalem Post

כתבה אודות פעולות הרשויות לצמצום מספר מהגרי העבודה המועסקים בישראל במסגרת ה"מלחמה באבטלה" , בין השאר באמצעות קיצוץ מספר ההיתרים להעסקת מהגרי עבודה וייקור העסקתם. הכתבה כוללת ראיון עם מנכ"לית מוקד סיוע לעובדים זרים אודות הפגיעה בזכויות מהגרי עבודה המועסקים על ידי חברות כוח אדם.

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?pagename=JPost/JPArticle/ShowFull&cid=1236764174411

עת"מ (ת"א) 1350/08 BEJAR נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 2.3.2009

ובדות: העותרת באה לישראל בשנת 2001 ברישיון מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד. בתום חמש שנים ממועד כניסתה פקע רישיון הישיבה שלה והיא המשיכה לשהות בישראל, לאחר שהובטח לה על ידי אזרחית ישראלית כי מעמדה יוסדר. אותה אזרחית ישראלית העסיקה אותה בעבודות שונות ולא שילמה לה. העותרת טענה כי היא קורבן סחר בבני אדם וביקשה כי בהתאם לכך תקבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפרק זמן של שנה, כפי שמחייבים נהלי משרד הפנים.

נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. נקבע כי סירובה של העותרת לעלות על טיסה לצורך הרחקתה היווה סיכול של הרחקתה המצדיק את דחיית העתירה. כמו כן נקבע כי בדברי העותרת בשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, בדיון בבית הדין לביקורת משמורת ובעדות שנגבתה ממנה על ידי המשטרה לא עלו סממנים של סחר בבני אדם למטרת עבדות כפי שהעותרת טוענת. בית המשפט אף עמד על כך שהמשטרה סגרה את תיק החקירה והסיקה כי מדובר בסכסוך בין בנות זוג.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/FE1B86F36338C41B4225756D0055ED97/$FILE/497375A7D84EB60042257566003935E3.html?OpenElement

עת"מ (ת"א) 1550/08 פינטו נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 17.2.2009

עובדות: העותר נכנס לישראל בסוף שנת 2005 ועבד לפי רישיון מסוג ב/1 אצל שני מעסיקים בענף הסיעוד. בשנת 2007, בעת שהעותר כבר שהה בישראל ללא מעמד כלשהו בשל פטירת מעסיקתו השנייה, ניתן לו על ידי המשטרה מסמך, לפיו הוא עד מבוקש לחקירה משטרתית, וזאת תלונה שהגיש נגד שתי חברות כוח אדם. תוקף המסמך הוארך מספר פעמים, עד שבחודש פבואר 2008 הודע לעותר כי המסמך לא יוארך עוד וכי עליו להסדיר את מעמדו או לצאת את הארץ עד יום 12.3.2008. לפני הגיעו של מועד זה העותר ניגש ללשכה עם מעסיקה פוטנציאלית, אך הלשכה מסרה לה ש"יש בעיה" עם העותר, ולכן המעסיקה החליטה שלא להעסיקו. כאשר ניגש ללשכת מינהל האוכלוסין לאחר חלוף המועד שנמסר לו, סירב משרד הפנים להסדיר את מעמדו.

נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה וקבע כי היות שמשרד הפנים לא הכחיש את הטענה לפיה המשיב הוא שגרם לכך שהעותר לא יועסק על ידי מעסיקתו הפוטנציאלית, יש לאפשר לעותר להסדיר את מעמדו.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/3B7D0908414E21CD422575600055C418/$FILE/7F57C55016B470F04225755B00384DAC.html?OpenElement

בדיקת מרשם האוכלוסין: 4,000 עובדים זרים בתחום הסיעוד נמצאים בארץ באופן בלתי חוקי, חיים נחתומי

מועד פרסום: 22.1.2009

מקור: דתילי

כתבה המביאה את נתוני משרד הפנים אודות מהגרי עבודה בענף הסיעוד השוהים בישראל שלא כדין ומתארת את מאגר העובדים שמקים משרד הפנים במטרה למנוע המשך העסקה לא חוקית.

http://www.datili.co.il/index.php?id=30680

מהפכה בטיפול הסיעודי: יותר ישראלים – פחות זרים; יוחמרו הקריטריונים להעסקתם, מירב ארלוזורוב

מועד פרסום: 14.1.2009

מקור: The Marker

כתבה אודות צעדים הננקטים על ידי משרד האוצר על מנת לעודד מטופלים סיעודיים לשכור את שירותיהם של עובדי סיעוד ישראלים במקום מהגרי עבודה.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090114_1055351

עע"מ 10612/08 לובג'נידזה נ' מדינת ישראל

מועד פרסום: 7.1.2009

עובדות: המערערת, אזרחית גרוזיה, נכנסה לישראל ברשיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיכוד, אך כעבור כחודש דיווחה מעסיקתה כי היא סיימה "באופן חד צדדי" את עבודתה אצלה. היא נעצרה וביקשה להשתחרר לצורך העסקתה כעובדת אצל מעסיק סיעודי שמצאה, אך משרד הפנים דחה את בקשתה, ובית המשפט לעניינים מינהליים דחה עתירה שהגישה נגד החלטה זו בשל סתירות שמצא בגרסאות שנמסרו על ידי המערערת, בשל שהותה הממושכת בישראל ללא רישיון ובשל אי עמידתה בתנאי הנהלים המאפשרים הסדרה מחדש של מעמדם של מהגרעי עבודה שאיבדו את רישיונותיהם.

נפסק: בית המשפט העליון דחה את הערעור. צוין כי אף על פי שהעותרת שילמה סכומים גבוהים לצורך הגעתה לישראל ואף על פי שנמצא לה מעסיק פוטנציאלי, אין עילה משפטית להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קבע כי אין למהגרי עבודה זכות קנויה לשהות בישראל ולעבוד בה וכי שיקול הדעת בעניין זה מסור למשרד הפנים ואל לבית המשפט "לרפות את ידיו" במלאכתו.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-20561-00.html?tag=16-32-23&au=True

בג"ץ 7679/08 רשף נ' משרד התמ"ת

מועד פרסום: 28/12/08

העותרת עותרת נגד סירב משרד התמ"ת לאפשר לה לעבוד במקביל במספר לשכות פרטיות להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד, וזאת בהתאם לנוהל משרד התמ"ת, האוסר העסקה מקבילה כזו על מנת לשמור על התחרותיות והעצמאות של הלשכות.

נפסק: העתירה נדחתה על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בבית הדין הארצי לעבודה.

http://elyon1.court.gov.il/files/08/790/076/h03/08076790.h03.htm

עת"מ (ת"א) 2735/08 SHAH נ' משרד הפנים

מועד פרסום: 25.12.2008

עובדות: העותרת, אזרחית נפאל, הגיעה לישראל בשנת 2004 ברישיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך שבה למדינת מוצאה כחודש לאחר מכםן בעקבות פטירת אמה. בשנת 2006 חזרה לישראל ברישיון לישיבת ביקור והחליפה מספר מעסיקים. בספטמבר 2008 סורבה בקשתה לקבלת רישיון ישיבה אצל מעסיק חדש בגין מיצוי תקופת ההעסקה המקסימלית. העותרת טוענת כי נוכח העובדה ששילמה דמי תיווך גבוהים ביותר פעמיים ונוכח העובדה היא אם לבת הסובלת ממחלה קשה יש לאפשר את המשך העסקתה.

נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה וקבע כי מועד השהייה בישראל נספר ממועד הכניסה הראשונה לישראל, ולכן, היות ש"נוהל מעבר ממעסיק למעסיק" חל רק על עובדים השוהים בישראל עד 51 חודשים, אין להחיל עליה את הנוהל. כמו כן נקבע כי הטענות העובדתיות בדבר מות אמה ומחלת ילדתה של העותרת לא נתמכו בראיות אובייקטיביות, וכי בתצהירה של העותרת לבדו אין כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש לעניין זה.

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/684A28C7854527CB4225752A005574A0/$FILE/A2C0638E02FDC33A4225752A002B5669.html?OpenElement

המדינה בתשובה מפתיעה לבג"ץ: עובדי סיעוד זרים זכאים לשעות נוספות

מועד פרסום: 20.10.2008

כתבה אודות עמדת המדינה שהוגשה בעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי קו לעובד בשם מהגרת עבודה המועסקת בענף הסיעוד, נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שקבע כי מהגרי עבודה בענף הסיעוד אינם זכאים לכל הזכויות שמקנה חקיקת המגן החלה על עובדים. הכתבה מדווחת אודות עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהצטרף להליך והביע את תמיכתו בעמדת קו לעובד והעורת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1030065.html

עת"מ (י-ם) 744/07 שיקלר נ' שר הפנים

העובדות: העותרת נכנסה בשנת 1995 לישראל ועבדה בה כדין, יצאה מן הארץ, ושבה אליה בשנת 2001. משרד הפנים נתן לה רישיון ישיבה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אף על פי שעברה את תקופת השהייה המקסימלית המותרת בחוק, וחידש את הרישיון מעת לעת. אולם לאחר תקופה מסוימת, ולאחר שהחליפה מספר מעסיקים, סירב משרד הפנים והוסיף ולחדש את רישיונה, ובהמשך אף עצר אותה בגין שהייה שלא כדין.

נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל את העתירה, וקבע כי הרישיון שניתן לעותרת בטעות אינו בטל מעיקרו, ולכן היה על משרד הפנים לנהוג בו כאילו הוא רישיון תקף, ולהפעיל עליו את אמות המידה המיוחדות שנקבעו בחוק להארכת רישיונות ישיבה של עובדי סיעוד שקיימת תלות בין מעסיקם לבינם.

עת"מ (ת"א) 1708/07 אמון נ' שר הפנים

עובדות: העותרת הגיעה לישראל בשנת 1989, ומאז שהתה בה במשך 17 שנים כדין ברישיון מסוג ב/1 לצורך העסקתה כעובדת סיעודית. עם פטירת מעסיקתה האחרונה פג רישיון הישיבה, והיא פנתה אל משרד הפנים בבקשה כי תינתן לה תושבות קבע ולחלופין כי משרד הפנים יאריך את רישיון ישיבתה מעת לעת עד לקבלת תושבות קבע. משסורבה הבקשה הוגשה עתירה מינהלית נגד משרד הפנים.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב דחה את העתירה, וקבע כי שהייה ממושכת בישראל אינה יכולה לשמש עילה לקבלת מעמד. בית המשפט קבע כי החקיקה בישראל רואה את המדינה כ"מדינת שבות" ולא "מדינת הגירה", וכי משרד הפנים רשאי, ואף חייב להגביל את כניסתם ומשך שהייתם של זרים בישראל.