תאריך פרסום: 28.6.2009
עובדות:המערער הוא אזרח ניז'ר, מדינה לא אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שנכנס לישראל ללא היתר ונעצר בגין שהייה שלא כדין. לאחר שבקשתו לקבלת מקלט נדחתה ולאחר שעתירה נגד גירושו מישראל נדחתה המערער הביע את הסכמתו לגירושו מישראל וחתם על מסמכים שנועדו לאפשר הנפקת תעודת מעבר עבורו על מנת שניתן יהיה לגרשו. המערער טוען כי לאור סעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, משחלפו למעלה מ-60 ימים מאז מעצרו, ובהעדר אינטרס ציבורי בעל משקל ממשי, חובה לשחררו ממעצר.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע פסק כי הכלל הוא כי שוהה שלא כדין יוחזק במעצר עד גירושו מישראל, וכי העובדה שהמערער מוחזק במעצר במשך למעלה מ-60 ימים אינה מהווה עילה לשחרור. סעיף 13ו(א)(4) מותיר בידי ממונה ביקורת הגבולות שיקול דעת להמשיך ולהחזיק את שוהים שלא כדין במשמורת גם בחלוף למעלה מ-60 ימים ממועד מעצרם. יחד עם זאת, במקרה זה ההליכים לגירושו של המערער התמשכו למעלה מן הסביר שלא באשמתו, המדינה לא נקטה בצעדים של ממש לקידום הרחקתו, והמדינה לא נתנה הסבר סביר להימנעות מגירושו במשך פרק זמן כה ארוך. לפיכך, נפסק כי אם בתוך חודש לא תצליח המדינה לגרשו, יהא עליה לשחררו בתנאים, בהם איסור יציאה מן הבית, התייצבות יומית במשטרה, הפקדת ערבות במזומן, ערבות אישית וערבות צד ג'.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/6E2422E07E8FB788422575E30056B7D8/$FILE/2928E1A0890DD2A1422575E300434FC6.html?OpenElement
