תאריך: 24.5.2009
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו. המערער הוא אזרח הודו, שבא לישראל באשרה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך נפל קורבן לתרמית המכונה "פליינג ויזה", כלומר, אף על פי שהובא לצורך עבודה בסיעוד אצל מעסיק ספציפי לאחר ששילם אלפי דולרים כדמי תיווך, עם הגעתו לישראל מתווך כוח האדם שהביאו לא הביאו אל מעסיקו הרשום. חרף ניסיונותיו, שחלקם נעשו לאחר שנעצר ושוחרר לצורך מציאת מעסיק והסדרת מעמדו, לא עלה בידו לאתר מעסיק חדש בתחום הסיעוד, וזאת משום שסוכנויות כוח האדם אליהן פנה סירבו להציע לו עבודה כיוון שאינו דובר אנגלית. המערער, שיוצג על ידי "קו לעובד", טען כי המדינה הפרה את חובתה לוודא כי לא יובאו לישראל עובדי סיעוד שאין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים שאינם מוכשרים לעבוד בעבודת סיעוד ועובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום. לפיכך, המערער עותר למתן רישיון ישיבה כללי מסוג ב/1 עד להשלמת 63 חודשים ממועד כניסתו לישראל, לקביעת הנחיות מינהליות למתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בענף הסיעוד שהובאו לישראל במרמה ולקביעת הנחיות מינהליות ביחס לפיקוח על מתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בשגרירויות בחו"ל.
בית המשפט העליון דחה ביום 26.5.2009 בקשה למתן סעד זמני שהוגשה בד בבד עם העתירה.
ראו גם כתבתה של צרויה שלו בעיתון "הארץ" מיום 10.6.2009.
http://www.kavlaoved.org.il/UserFiles/news2319_file.doc
הצגת רשומות עם תוויות דמי תיווך. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות דמי תיווך. הצג את כל הרשומות
טיפול משרד החוץ בסוגיות הקשורות לעובדים זרים
תאריך: 18.5.2009
מקור: הכנסת, מרכז המידע והמחקר
מכתב של מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל לחה"כ יעקב כץ, יו"ר הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים, המתאר את תפקידי משרד החוץ בכל הנוגע למהגרי עבודה. המכתב מתאר שתי סוגיות: הבאת מהגרי עבודה באמצעות ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM) וחתימה על הסכמים בילטראליים לגיוס עובדים; ומתן אשרות למהגרי עבודה בנציגויות ישראל בחו"ל. המכתב מתאר את החלטות הממשלה הנוגעות לצורך בהסכמים מן הסוג האמור, את העיכובים בעניין זה ובאופן ספציפי את השתלשלות העניינים בכל הנוגע להסדרת הבאתם של מהגרי עבודה מתאילנד. המסמך מתאר גם את נהלי העבודה הקיימים בכל הנוגע להנפקת אשרת כניסה ועבודה למהגרי עבודה בשגרירויות.
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m02209.doc
מקור: הכנסת, מרכז המידע והמחקר
מכתב של מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל לחה"כ יעקב כץ, יו"ר הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים, המתאר את תפקידי משרד החוץ בכל הנוגע למהגרי עבודה. המכתב מתאר שתי סוגיות: הבאת מהגרי עבודה באמצעות ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM) וחתימה על הסכמים בילטראליים לגיוס עובדים; ומתן אשרות למהגרי עבודה בנציגויות ישראל בחו"ל. המכתב מתאר את החלטות הממשלה הנוגעות לצורך בהסכמים מן הסוג האמור, את העיכובים בעניין זה ובאופן ספציפי את השתלשלות העניינים בכל הנוגע להסדרת הבאתם של מהגרי עבודה מתאילנד. המסמך מתאר גם את נהלי העבודה הקיימים בכל הנוגע להנפקת אשרת כניסה ועבודה למהגרי עבודה בשגרירויות.
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m02209.doc
החלטה בבג"ץ 2405/06, בג"ץ 1193/07 ובג"ץ 2768/07
תאריך: 17.6.2008
בדיון מאוחד בשלוש עתירות, עתירת "קו לעובד" למניעת גיוס מהגרי עבודה סינים בשל שמי התיווך הגבוהים שהם משלמים ועתירותיהם של "קו לעובד" ושל מכון קונקורד לגיוס לחייב את המדינה לחתום על הסכמים עם מדינות המוצא של מהגרי עבודה, אשר יבטיחו כי לא ייגבו דמי תיווך גבוהים מן המותר, נתן בג"ץ צו על-תנאי, המורה למדינה לנמק מדוע לא תנקוט המדינה בצעדים הולמים למניעת הגעתם של עובדים ממדינות בהן נגבים דמי תיווך גבוהים מן המותר בדין, ומדוע לא יימנעו ממתן אשרות עבודה לעובדים המגיעים ממדינות אלה בלא שהובטחו זכויותיהם בישראל.
עתירה בבג"ץ 2768/07 מכון קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל נ' ממשלת ישראל ואח'
תאריך: 7.2.2007
עתירת מכון קונרוקד בדרישה כי המדינה תקנה הגנה שווה ויעילה על זכויותיהם של מהגרי עבודה כמתחייב מן האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כי המדינה תחתום על הסכמים בינלאומיים בנוגע לגיוס עובדים וגביית דמי תיווך מהם עם מדינות המוצא של מהגרי עבודה וכי המדינה תימנע מגיוס עובדים ממדינות בהן נגבים דמי תיווך גבוהים מן העובדים.
עת"מ (ת"א) 2483/08 לאלי קורדילאמה לילי דאס נ' משרד הפנים
מועד פרסום: 16.4.2006
עובדות: העותר הוא אזרח הודו, שבא לישראל באשרה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך נפל קורבן לתרמית המכונה "פליינג ויזה", כלומר, אף על פי שהובא לצורך עבודה בסיעוד אצל מעסיק ספציפי לאחר ששילם אלפי דולרים כדמי תיווך, עם הגעתו לישראל מתווך כוח האדם שהביאו לא הביאו אל מעסיקו הרשום. חרף ניסיונותיו, שחלקם נעשו לאחר שנעצר ושוחרר לצורך מציאת מעסיק והסדרת מעמדו, לא עלה בידו לאתר מעסיק חדש בתחום הסיעוד, וזאת משום שסוכנויות כוח האדם אליהן פנה סירבו להציע לו עבודה כיוון שאינו דובר אנגלית. העותר, שיוצג על ידי "קו לעובד", טען כי המדינה הפרה את חובתה לוודא כי לא יובאו לישראל עובדי סיעוד שאין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים שאינם מוכשרים לעבוד בעבודת סיעוד ועובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום. לפיכך, העותר עותר למתן רישיון ישיבה כללי מסוג ב/1 עד להשלמת 63 חודשים ממועד כניסתו לישראל, לקביעת הנחיות מינהליות למתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בענף הסיעוד שהובאו לישראל במרמה ולקביעת הנחיות מינהליות ביחס לפיקוח על מתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בשגרירויות בחו"ל.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו דחה את העתירה מן הטעמים הבאים:
(1) העותר "עשה דין לעצמו" כאשר חרף העובדה שלא מצא מעסיק חדש הוסיף לשהות בישראל שלא כדין;
(2) העותר לא פירט את מאמציו לאתר מעסיק חלופי ולכן לא הוכיח כי אכן פעל למציאת מעסיק כזה;
(3) אף אם ניתן היה לצפות מן המדינה לפעול כפי שדורש העותר, גם על עובדי סיעוד המגיעים לישראל מוטלות חובות דוגמת בירור שפת המדינה אליה הם מגיעים, ולכן את האשמה לקושי לאתר מעסיק לא ניתן להטיל רק על המדינה אלא גם על העותר.
על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/16B95BC2CCFC9AD24225759A00560E40/$FILE/8C6CA61EA1FF923F42257584003BFA9E.html?OpenElement
עובדות: העותר הוא אזרח הודו, שבא לישראל באשרה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך נפל קורבן לתרמית המכונה "פליינג ויזה", כלומר, אף על פי שהובא לצורך עבודה בסיעוד אצל מעסיק ספציפי לאחר ששילם אלפי דולרים כדמי תיווך, עם הגעתו לישראל מתווך כוח האדם שהביאו לא הביאו אל מעסיקו הרשום. חרף ניסיונותיו, שחלקם נעשו לאחר שנעצר ושוחרר לצורך מציאת מעסיק והסדרת מעמדו, לא עלה בידו לאתר מעסיק חדש בתחום הסיעוד, וזאת משום שסוכנויות כוח האדם אליהן פנה סירבו להציע לו עבודה כיוון שאינו דובר אנגלית. העותר, שיוצג על ידי "קו לעובד", טען כי המדינה הפרה את חובתה לוודא כי לא יובאו לישראל עובדי סיעוד שאין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים שאינם מוכשרים לעבוד בעבודת סיעוד ועובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום. לפיכך, העותר עותר למתן רישיון ישיבה כללי מסוג ב/1 עד להשלמת 63 חודשים ממועד כניסתו לישראל, לקביעת הנחיות מינהליות למתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בענף הסיעוד שהובאו לישראל במרמה ולקביעת הנחיות מינהליות ביחס לפיקוח על מתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בשגרירויות בחו"ל.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו דחה את העתירה מן הטעמים הבאים:
(1) העותר "עשה דין לעצמו" כאשר חרף העובדה שלא מצא מעסיק חדש הוסיף לשהות בישראל שלא כדין;
(2) העותר לא פירט את מאמציו לאתר מעסיק חלופי ולכן לא הוכיח כי אכן פעל למציאת מעסיק כזה;
(3) אף אם ניתן היה לצפות מן המדינה לפעול כפי שדורש העותר, גם על עובדי סיעוד המגיעים לישראל מוטלות חובות דוגמת בירור שפת המדינה אליה הם מגיעים, ולכן את האשמה לקושי לאתר מעסיק לא ניתן להטיל רק על המדינה אלא גם על העותר.
על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/16B95BC2CCFC9AD24225759A00560E40/$FILE/8C6CA61EA1FF923F42257584003BFA9E.html?OpenElement
עתירה בבג"ץ 2405/06 קו לעובד נ' מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים – משרד התמ"ת
תאריך: 16.3.2006
עתירת "קו לעובד" נגד הימנעות מדינת ישראל מלחתום על הסכמים משולשים עם ארגון ההגירה הבינאלומי (IOM) ומדינות מוצאם של מהגרי עבודה הבאים לישראל על מנת להבטיח כי דמי התיווך הנגבים ממהגרי עבודה אינם עולים על המותר לפי הדין בישראל.
הירשם ל-
רשומות (Atom)