מועד פרסום: 4.1.2009
עובדות: העותרת היא מבקשת מקלט ממונגוליה שנכנסה לישראל בשנת 2004. בשנת 2005, עוד בטרם פנתה בבקשה לקבל מקלט, היא נעצרה, שוחררה בערבות, אך לא יצאה מן הארץ וערבותה חולטה. מאז היא שוהה בישראל ללא רישיון. בהמשך פנתה העותרת לנציבות האו"ם לפליטים, ובחודש יולי 2008 ניתן בידה "מכתב הגנה" מנציבות האו"ם לפליטים, המאשר כי היא מבקשת מקלט, שבקשתה תיבדק בתוך שלושה חודשים, והמבקש להימנע ממעצרה. חרף זאת היא נערה בחודש אוגוסט 2008. בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין סירב לשחררה ומכאן הערעור. בערעור נטען כי מלכתחילה לא היה מקום לעצור את המערערת, משום שהחזיקה ב"מסמך הגנה" וכי מכל מקום יש לשחררה בהתאם להוראות סעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, לאחר שעברו למעלה מ-60 ימים מאז שנעצרה. (ערעור מינהלי קודם שהגישה המערערת נדחה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, שקבע כי ככלל אין מקום לעצור מבקשי מקלט, אך במקרים בהם הוכיחו כבר בעבר כי יש סיכון שלא ייצאו מישראל אם בקשתם למקלט תידחה, אין מניעה לעוצרם (
עמ"נ (ת"א) 282/08)).
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את הערעור. מפסק הדין עולה כי בית המשפט הורה פעמיים לנציבות לעדכן אותו בדבר התקדמות הליכי המקלט של המערערת אך הנציבות לא הגישה הודעה לבית המשפט. ממכתב שנשלח על ידי הנציבות לבית הדין לביקורת משמורת עלה כי טרם נערך לה ראיון משום שהיה קושי במציאת מתורגמן. בית המשפט קבע כי משמעותה של פנייה בבקשה למקלט לנציבות האו"ם לפליטים היא כי לא ניתן לגרש את מבקש המקלט אך לא כי לא ניתן לעוצרו. בית המשפט הוסיף וקבע כי התנהלות נציבות האו"ם לפליטים, שטרם סיימה את הבדיקה בעניינה של המערערת, היא בלתי תקינה, וכי בהיות הנציבות גוף שאינו כפוף לרשויות המדינה אין מקום כי התנהלותה הבלתי תקינה תוביל לשחרור המערערת ממשמורת.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/6026EF06BA9A5E8F4225753400562CD1/$FILE/845AE59BEB1BBA214225753400307D4E.html?OpenElement
