ליאת שלזינגר, למה אנחנו נחשבים לזבל?

מועד פרסום: 21.6.2009
מקור: NRG ו מעריב, המגזין, עמ' 4-5


כתבה עיתונאית אודות גירוש פליטים סודניים משטחה של העיר חדרה בשנת 2007 ואודת תביעה שהוגשה על ידי התכנית לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב בשם 15 מן הפליטים נגד עיריית חדרה וראש העירייה בדרישה לפצותם בסכום של 1.2 מיליון ש"ח.


http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/906/192.html

ת"א (חיפה) 9044-06-09 אבו בקר ואח' נ' עיריית חדרה

תאריך: 11.6.2009

תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה על ידי התכנית לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב בשם 15 פליטים סודניים נגד עיריית חדרה וראש העירייה בדרישה לפצותם בסכום של 1.2 מיליון ש"ח. התביעה עוסקת בגירושם מן העיר של פליטים סודניים שהתגוררו ועבדו כדין בחדרה בהוראת ראש העירייה, שלפי הנחיותיו נכפו הפליטים לעלות באישון לילה על אוטובוסים, שהסיעום לירושלים, ובהתבטאויותיו הגזעניות של ראש העיר חדרה ביחס לפליטים הסודניים ששהו בתחום העיר.

התביעה מבוססת על עילות כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה, רשלנות ולשון הרע.

ע"א 3806/06 פלוני נ' פלונית

תאריך: 26.5.2009

עובדות: המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סחר בבני אדם למטרת זנות. המשיבה, אזרחית אוקראינה שנסחרה על ידי המערער, הגישה נגדו תביעה נזיקית. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה בהתבסס על פסק הדין הפלילי שניתן נגד המערער. המשיבה לא העידה בבית המשפט המחוזי משום שגורשה מישראל, ועל כן לא ניתן היה להעריך במדויק את הנזק שנגרם למשיבה, אולם בית המשפט המחוזי קבע כי די בעובדות שפורטו בכתב האישום כדי לאמוד את הנזק.

נפסק: בית המשפט העליון קבע כי ניתן להסתמך על הממצאים בהליך הפלילי כראיות בהליך האזרחי ולקבוע כי המערער עוול כלפי המשיבה. יחד עם זאת, נקבע כי יש קושי ממשי בכך שהמשיבה מעולם לא הופיעה בבית המשפט ולא העידה אודות הנזק שנגרם לה. בית המשפט מעיר כי הבעיות המובנות בסוגיה זו מצריכות חקיקה פרטנית, וכי יש טעם בחקיקה שתכרוך את הפיצוי הנזיקי בהליך הפלילי. בשלב זה, נוכח התשתית שהייתה מונחת בפני בית המשפט המחוזי והקשיים בהנצקת בית המשפט המחוזי, נראה כי המסקנה לפיה המערער עוול כלפי המשיבה היא נכונה, וגובה הפיצויים אינו מצדיק את התערבות בית המשפט.

http://elyon1.court.gov.il/files/06/060/038/p10/06038060.p10.htm

א (ת"א) 26538/06 בירנט נ' י. זילברמינץ ובנו בע"מ ואח'

פסק דין מיום 20.2.2008

העובדות: התובע, אזרח רומניה, נעצר לאחר שאשרת העבודה שלו לא הוסדרה על ידי הנתבעות, והוא נאלץ לשהות במעצר עד שהוסדרה עבורו האשרה. הנתבעות הן מדינת ישראל, וכן את חברת כוח האדם שהביאה אותו לכאן וחברת הבניין שהעסיקה אותו בפועל.

נפסק: הנתבעות ישלמו את מלוא הסכום שתבע התובע, 33,500, וכן שכר טרחת עורך דין. בסיומו של פסק הדין כותב השופט:

לא אוכל לסיים פסק דיני זה מבלי להביע את התחושה שתיק זה גרם לי. מעבר לויכוח הענייני הקונקרטי בתיק זה, מדבריהם של הנתבעות, הן בדברים שנכתבו בפרוטוקול, הן "בין השורות" והן באמירות והערות שלא נרשמו בפרוטוקול, עולה תמונה קשה של זלזול, יהירות ואף סממני אדנות כלפי התובע ועובדים זרים כמותו... וכי אם בורא עולם נותן שימת-לב מיוחדת לחסרי הכח בחברה, בתי המשפט במדינת ישראל לא יעשו כן?

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML4.nsf/2378562464612F5E422573F500766B4B/$FILE/D9C7B67007C9BA53422573E7005874AA.html?OpenElement