מועד פרסום: 30.12.2008
עובדות: בעקבות פסק דין קודם של בית המשפט העליון שונתה תקופת חישוב משך שהייתם של מהגרי עבודה בארץ. בהתאם לשיטת החישוב החדשה נספרת משך שהותו של מהגר העבודה בישראל ממועד כניסתו הראשונה לישראל, ובכלל זה נספרות תקופות בהן שהה בחו"ל, כאשר תקופת השהייה המקסימלית המותרת עומדת על 63 חודשים. המבקש, שהגיע לישראל כדין לצורך עבודה בענף החקלאות, נכנס לישראל לראשונה בשנת 1997 ושהה בה כשנה וחצי, חזר למדינת מוצאו ולאחר מכן שב לישראל בשנת 2006 בהתאם לרישיון ישיבה לצורך עבודה בענף החקלאות. בסוף שנת 2008, נוכח אופן החישוב החדש, סירב משרד הפנים להאריך את תקופת רישיונו. בית המשפט המחוזי נתן צו ביניים האוסר על גירושו של המבקש עד להכרעה בעתירה, אך סירב לתת צו ביניים המורה על הארכת רישיון ישיבתו עד להכרעה בעתירה, ומכאן בקשת רשות הערעור.
הוחלט: בית המשפט העליון קבע כי לפי שיטת החישוב החדשה, לכאורה לא היה מקום מלכתחילה לתת למבקש אשרת כניסה בשנת 2006, כי הוא הסתמך על אופן חישוב המועדים בעת כניסתו לישראל, כי בעניינו של המבקש, ששהה מחוץ לישראל שמונה שנים, לא מתקיים הרציונל שמציגה המדינה לגבי התחשבות בתקופות השהיה בחו"ל וכי מדובר באדם ששהה כל העת בישראל כדין ועדיין שוהה בה כדין. לפיכך סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מטים את הכף לטובת מתן "צו עשה" המורה למדינה להאריך את רישיון הישיבה של המבקש. בעקבות החלטה זו שונו נהלי משרד הפנים כך ששיטת החישוב החדשה לא תחול על עובדים שנכנסו לפני שינוי שיטת החישוב וששוהים בישראל כדין.
http://elyon1.court.gov.il/files/08/480/109/c03/08109480.c03.htm
