פסק דין מיום 1.6.2008
העובדות: העותרת היא אזרחית אתיופיה, שהגישה בקשה למקלט בשנת 2002. בהתאם לנוהל הישראלי העותרת רואיינה על ידי נציבות האו"ם לפליטים, המלצתה של הנציבות הועברה לוועדה המייעצת לענייני פליטים, גוף המורכב מנציגי משרדי ממשלה שונים, והוועדה המליצה לשר הפנים, בעקבות המלצתה השלילית של הנציבות, לדחות את הבקשה. שר הפנים אימץ את ההמלצה ודחה את בקשתה של העותרת להיות מוכרת כפליטה בישראל. ערעור שהעותרת הגישה על ההחלטה נדחה אף הוא, ולכן הוגשה העתירה. במסגרת העתירה סירב משרד הפנים למסור את המלצתה של נציבות האו"ם לפליטים לעותרת, בטענה שמדובר במידע שאין למוסרו, שכן מדובר במסמך פנימי של גוף מייעץ.
נפסק: העתירה התקבלה. לא ניתן לקבל את עמדת המדינה בדבר העדר חובה למסור את העתק המלצת נציבות האו"ם לפליטים לעותרת, שכן אף אם מדובר בחומר שהוא תוצר של דיונים פנימיים אין די בכל כדי להטיל עליו חיסיון מוחלט, שכן בהתאם לחוק חופש המידע, גם כאשר מדובר במסמך כזה, יש לשקול למוסרו למבקש המידע, אם הצביע על עניין אישי במסירת המידע. כאשר קיים עניין כזה מדובר בשיקול כבד משקל, שיש לאזן אל מול הצורך להבטיח את תפקודה היעיל של המדינה בקבלת החלטותיה. כאשר מדובר בהמלצת נציבות האו"ם לפליטים, אשר ברוב המקרים מאומצת על ידי המדינה, יש למבקש המקלט אינטרס ממשי בגילוי עמדת הנציבות, שכן ללא קבלת עמדתה לא יוכל לדעת מה היו הנימוקים לדחיית בקשתו ולהשיג על ההחלטה. על משרד הפנים לשקול מחדש את מסירת המסמך ולאפשר לעותרת למצות את זכויותיה.
http://www.courts.co.il/SR/minhali/mm06001087-7.htm
