עובדות: הנאשם 1 הורשע לפי הודאתו בעבירה של סחר בבני אדם ובשורה של עבירות נלוות, והנאשם 2 הורשע לפי הודאתו בעבירה של סיוע לסחר בבני אדם. הנאשמים הביאו את המתלוננת, אזרחית רוסיה שסבלה ממצוקה כלכלית ולכן נענתה להצעה לבוא לישראל ולעבוד בזנות, באמצעות הברחתה דרך גבול מצרים. המתלוננת הובאה לאשדוד, שם הוחזקה בדירתו של הנאשם הראשון, וקיימה יחסי מין תמורת תשלום עם 8 גברים מדי יום. נמסר לה כי עליה להחזיר לנאשם א הוצאות הבאתה בסך 5,000$ באמצעות עבודה בזנות.
נפסק: בית המשפט המחוזי קבע כי מדינת ישראל שמה לה למטרה למגר את תופעת הסחר בבני אדם ולכן נדרשת ענישה מחמירה. נקבע כי תצהירה של המתלוננת "אינו מעורר אהדה מיוחדת ועולה ממנו לכאורה, כי המתלוננת לא התנגדה לעבוד באופן שנדרשה, שכן מעייניה היו נתונים בעיקר לתמורה הכספית, אשר הובטחה לה ולדבריה לא שולמה במלואה", אך יחד עם זאת הוא חושף את תופעת הסרסרות במלוא כיעורה. בית המשפט התחשב בגזירת העונש בעובדה שהנאשמים שוחררו ממאסר בגין עבירות שנעברו לאחר ביצוע העבירות בתיק הנוכחי וגזר על הנאשם 1 עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועל הנאשם 2 עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת נוסף על תשלום פיצוי למתלוננת על ידי שני הנאשמים.
