עובדות: שני הנאשמים הראשונים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בסדרה של עבירות ובכללן סיוע להבאת אדם לידי זנות בנסיבות מחמירות, סרסרות בנסיבות מחמירות וסיוע לסחר בבני אדם. הנאשמים השני והשלישי הורשעו גם בעבירה של אינוס. המתלוננת, אזרחית רוסיה, הובאה על ידי הנאשמים לישראל על פי מצד שווא לפיו תעבוד כרקדנית, ונכפה עליה באמצעים אלימים לעבוד בזנות 7 ימים בשבוע ולקיים יחסי מין עם כ-15 לקוחות מדי יום. בשעות בהן לא עבדה נאסר עליה לצאת מן המקום בו הוחזקה והיא הייתה תחת שמירה מתמדת. הנאשמים השני והשלישי אנסו אותה מספר פעמים. שלושת הנאשמים הורשעו בעבר בעבירות דומות.
נפסק: בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן של עבירת הסחר בבני אדם והעבירות הנלוות לה ועל כך שהיא מעידה על רמה מוסרית ירודה של מבצעיה. בית המשפט הטיל ספק בשאלה אם העונשים שהמדינה והנאשמים השני והשלישי הסכימו עליהם (8.5 שנות מאסר בפועל ו-5 שנות מאסר בפועל בהתאמה, נוסף על פיצוי כספי למתלוננת) משקפים את חומרת העבירות, אולם אישר את ההסדר נוכח פסיקת בית המשפט העליון בדבר הצורך לכבד, ככלל, עונשים שהוסכם עליהם בהסדרי טיעון, ונוכח העובדה כי העונשים עליהם הוסכם אינם מגיעים לכדי חסר סבירות קיצוני. נוסף על כך, על הנאשם 1, שהסדר הטיעון בעניינו לא כלל הסדר ביחס לעונש, נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל.
