עובדות: המתלוננת, אזרחית מונגוליה, הגיעה לישראל בעקבות מודעה לעבודה בעיסוי. המערער הבהיר לה כי עליה לקיים יחסי מין עם לקוחותיה, ומשסירבה לעשות כן אמר לה שיגבה את הוצאות הבאתה מבני משפחתה. נוכח איום זה המתלוננת הסכימה חקיים יחסי מין עם לקוחותיה. בהמשך, לאחר יציאתה מישראל, המערער תיאם את חזרתה יחד עם מתלוננת נוספת, העסיק את השתיים בזנות ונטל את האתנן כולו. בגין מעשים אלה הוא הואשם והורשע בעבירות שונות, בהן עבירה של סחר בבני אדם, ונגזרו עליו 6 שנות מאסר, קנס ופיצוי למתלוננות. המערער משיג בערעור על הרשעתו בעבירה של סחר בבני אדם.
נפסק: בית המשפט העליון דחה את הערעור. בין השאר נקבע כי גם אם המתלוננות לא היו זקוקות לדרבון מצדו של המערער כדי להגיע לישראל לעסוק בזנות, הן היו מתקשות לעשות כן בלעדיו. כמו כן נקבע כי אין בכך שהנשים לא הובאו על כורחן לישראל כדי להושיע את המערער, משום שכפי שנקבע בפסיקה קודמת, העדר הסכמה אינו אחד מיסודות עבירת הסחר בבני אדם.
