עובדות: העותרת היא ילידת ואזרחית רוסיה, שאמה נישאה ליהודי. בסמוך לאחר הנישואין, ועזרה ימים לפני שמלאו לעותרת 18 שנים, אימץ אותה ברוסיה בן זוגה של האם. בני הזוג היגרו לישראל והתאזרחו, ואילו בקשתה של העותרת להתאזרח מכוח חוק השבות וחוק האזרחות, מכוח היותה ביתו המאומצת של יהודי, נדחתה בנימוק שאין מתקיימים כאן יחסי הורות. במהלך הדיונים בעתירה, החליט משרד הפנים, לאחר קיומו של הליך בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, לתת לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפרק זמן של שנה בשל מצבה הבריאותי של אמה. העותרת הוסיפה ועמדה על הסעד של מתן אזרחות מכוח היותה בתו של יהודי.
נפסק: בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי נוכח העובדה שעם פקיעת רישיון הישיבה של העותרת ייבחן עניינה על ידי משרד הפנים, לא מתחייבת הכרעה בטענות העותרת בעת הזו, וכי אם בתום השנה תתקבל החלטה סופית שלא תשביע את רצונה, תוכל העותרת לשוב ולעתור.
http://elyon1.court.gov.il/files/05/930/022/r18/05022930.r18.htm
נפסק: בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי נוכח העובדה שעם פקיעת רישיון הישיבה של העותרת ייבחן עניינה על ידי משרד הפנים, לא מתחייבת הכרעה בטענות העותרת בעת הזו, וכי אם בתום השנה תתקבל החלטה סופית שלא תשביע את רצונה, תוכל העותרת לשוב ולעתור.
http://elyon1.court.gov.il/files/05/930/022/r18/05022930.r18.htm
