עובדות: העותרת הגיעה לישראל בשנת 1989, ומאז שהתה בה במשך 17 שנים כדין ברישיון מסוג ב/1 לצורך העסקתה כעובדת סיעודית. עם פטירת מעסיקתה האחרונה פג רישיון הישיבה, והיא פנתה אל משרד הפנים בבקשה כי תינתן לה תושבות קבע ולחלופין כי משרד הפנים יאריך את רישיון ישיבתה מעת לעת עד לקבלת תושבות קבע. משסורבה הבקשה הוגשה עתירה מינהלית נגד משרד הפנים.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב דחה את העתירה, וקבע כי שהייה ממושכת בישראל אינה יכולה לשמש עילה לקבלת מעמד. בית המשפט קבע כי החקיקה בישראל רואה את המדינה כ"מדינת שבות" ולא "מדינת הגירה", וכי משרד הפנים רשאי, ואף חייב להגביל את כניסתם ומשך שהייתם של זרים בישראל.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב דחה את העתירה, וקבע כי שהייה ממושכת בישראל אינה יכולה לשמש עילה לקבלת מעמד. בית המשפט קבע כי החקיקה בישראל רואה את המדינה כ"מדינת שבות" ולא "מדינת הגירה", וכי משרד הפנים רשאי, ואף חייב להגביל את כניסתם ומשך שהייתם של זרים בישראל.
