עובדות: נגד המשיב ושותפו הוגש כתב אישום בסדרה של אישומים, בהם סחר בבני אדם, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות ומעשה סדום. לפי כתב האישום המתלוננת, אישה אוקראינית, הוברחה לישראל, אולצה לעבוד בזנות 17 שעות ביום, לא שולם לה בשל חוב נטען ולא הותר לה לצאת ללא ליווי. כמו כן נטען כי המשיב קיים עם המתלוננת יחסי מין שלא בהסכמתה, בעצמו ובחבורה, ביצע בה מעשה סדום וסיפק לה סמים. בית המשפ המחוזי החליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ולאחר שמשפטו טרם החל בתום 9 חודשי מעצר, בית המשפט העליון האריך את מעצרו. בהמשך, לאחר שנארך חיקור דין של מתלוננות נוספות מחוץ לישראל, הוגש כתב אישום נוסף נגד המשיב בסדרה של עבירות, בהן סחר בבני אדם. גם במסגרת ההליכים בכתב האישום השני הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהמשך, במסגרת בקשה נוספת לבית המשפט העליון להאריך את מועד מעצרו של המשיב בנוגע לכתב האישום הראשון, הוחלט כי נוכח העיכוב בהליכים הפליליים אין מקום להורות על המשך המעצר, אולם אין בכך כדי להשפיע על המעצר במסגרת כתב האישום השני. בהחלטת בית המשפט המחוזי הדיון בשני האישומים אוחד, ובית המשפט המחוזי החליט לשחרר את המשיב בתנאים. מכאן הערר שהגישה המדינה.
הוחלט: בית המשפט העליון קבע כי אמנם עבירת הסחר בבני אדם היא עבירה קשה ובנסיבות רגילות אין מקום לשחרר נאשמים בעבירה זו, אולם נוכח המצב הבלתי תקין, לפיו תשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום הראשון טרם החל משפטו של העורר לא היה מנוס מלעשות כן באישום הראשון. באשר לאישום השני נקבע כי משאוחדו כתבי האישום, אין מקום להתייחס אליהם כאל שני הליכים נפרדים ולהמשיך לעצור את המשיב עד תום ההליכים בכתב האישום השני. לפיכך, ערר המדינה נדחה.
