העובדות: בחודשים האחרונים מובאים לישראל, לעבודה בענף הסיעוד, עובדים מהודו אשר אינם דוברים אנגלית ולעתים אף לא הינדית, למרות שבפועל אין להם מעסיק ואין להם את הכישורים הנדרשים לעבודה זו. בשל הסדר הכבילה, החל עדין על מהגרי עבודה בישראל בניגוד לפסיקתו של בית המשפט העליון, העובדים הופכים לשוהים שלא כדין אם אינם קשורים למעסיק מסוים. מצב זה מתאפשר בגלל סדרת מחדלים. ראשית, המדינה אינה מתערבת בתהליך גיוסם לעבודה של מהגרי עבודה ומותירה את המלאכה בידי גורמים פרטיים, המעוניינים ברווחים בלבד. וכך העובדים נאלצים לקחת הלוואות כדי לשלם את הסכומים הניכרים, שאותם הם נדרשים לשלם בתמורה לקבלת העבודה. כמו כן רשויות המדינה אינן מיידעות את העובדים, עם הגעתם לישראל על אודות זכויותיהם.
בעתירה, אשר הוגשה בשמו של עובד הודי על ידי ארגון "קו לעובד", נדרש כי המשיבים יתנו לעותר רשיון ישיבה ושהייה בישראל מסוג ב/1, על מנת שיוכל לעבוד בישרא כדין, בעבודה שאינה מצריכה תקשורת מילולית עם המעסיק, וכך להשיב את החובות אליהם נקלע כדי לקבל את העבודה בישראל. כמו כן, נדרש כי המדינה תקבע הנחיות מנהליות לאנשים המצויים במצבו של העותר, והנחיות אודות דרך מתן אשרות כניסה לישראל.
הדיון בעתירה טרם הסתיים.
http://www.kavlaoved.org.il/media-view.asp?id=1895
