מועד פרסום: 8.7.2008
עובדות: המערערים נתבעו בבית הדין לעבודה על ידי המשיבה, אזרחית מולדובה, שנסחרה על ידם לזנות. בית הדין האזורי קיבל את התביעה ופסק למשיבה פיצוי בגובה שכר מינימום וכן פיצוי בגובה 240,000 ש"ח כפיצוי על כאב וסבל ועוגמת נפש. המערערים טענו בערעורם כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעתה של קורבן סחר בבני אדם.
נפסק: בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור וקבע כי לבית הדין סמכות לדון בתביעתה של קורבן סחר, וכי היא זכאית לסעדים מתחום משפט העבודה, וזאת נוכח הפרשנות התכליתית שיש לתת לחקיקת המגן. המשיבה זכאית למלוא הסכומים שקיבלו המערערים מעיסוקה בזנות מכוח דיני עשיית עושר לא במשפט או לשכר מינימום, לפי הגבוה מבין השניים. נוסף על אלה ניתן לפצות את קורבן הסחר על פגיעה בזכויותיה החוקתיות ופגיעה בכבודה. אף אם היחסים בין קורבן הסחר לסוחרים מוגדרים כחוזה פסול בכפייה, היותו של החוזה פסול לא יכול לשמש את הסוחרים כדי לחמוק מחובותיהם לפי משפט העבודה.
