העובדות: כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד. הנשים המתלוננות בתיק הגיעו לישראל בשל מצוקה כספית, אך שודלו לכך על ידי אישה שאיננה אחת מן הנאשמים בתיק. הנשים זכו לחופש תנועה, בכפוף לכך שידווחו לנאשמים על מנת שלא יתואם ביקור של לקוח באותו מועד. אחד הנאשמים טען כי לקח את הנשים "לגניקולוג, ולסופר לקנות אוכל, לקנות בגדים או לקחת אותן לים או לסופרלנד", וכן כי החזיקו ברשותן מכשירי טלפון ניידים ואת המפתח לדירה בה התגוררו ואת דרכוניהן. המתלוננות עצמן אישרו בעדותן כי סירבו לנסוע ברכבו של אחד הנאשמים כי לא היה בו מזגן.
נפסק: לא הוכחו יסודות עבירת הסחר. הנשים לא נבדקו על ידי המשיבים או בדרך אחרת לבדיקת התאמתן לעיסוק בזנות; לא הוכח כי הנשים נרכשו על ידי הנאשמים; אף אחת מהנשים לא אולצה לקיים יחסי מין ללא קבלת תמורה, או בתמורה להברחתה לישראל; אין ראיה ממנה
http://www.courts.co.il/SR/mechozi/m08092066-23.htm
