עובדות: בהחלטת ממשלה מס' 446 נקבע כי מדי שנה יצומצם מספר ההיתרים להעסקת מהגרי עבודה בענף הבניין, תוך נקיבה במספר ההיתרים שיינתנו מדי שנה. משרד התמ"ת החליט להקצות בשנת 2007 פחות היתרים מן המספר שננקב בו בהחלטת הממשלה, 12,000 היתרים. בעוד המשיבים טוענים כי החלטת הממשלה מחייבת את משרד התמ"ת להקצות את מלוא ההיתרים, המדינה טוענת כי החת הממשלה נוקבת במספר המקסימלי של היתרים, וכי למשרד התמ"ת שיקול דעת להקצות פחות היתרים. בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את עמדת המשיבים, לפיה על המדינה היה להקצות 12,000 היתרים בשנת 2007 (עת"מ (י-ם) 696/07), ומכאן ערעורה של המדינה.
נפסק: בית המשפט העליון קיבל את העתירה ואימץ את עמדתה בנוגע לפרשנות החלטת הממשלה. בית המשפט קבע כי תוצאה זו נגזרת מלשון החלטת הממשלה ואף מן הצורך להגן על זכויות העובדים, אשר רבים מהם יגיעו לישראל לפרקי זמן קצרים לאחר ששילמו דמי תיווך גבוהים אם הקיצוץ במספר העובדים לא ייעשה באופן הדרגתי לאורך השנה.
