תאריך: 5.5.2009
המערער הוא מבקש מקלט טורקי הטוען כי נשקפת לו סכנה במדינת מוצאו על רקע השתייכותו לארגון HADEP ולמפלגת DEHAP. לטענתו הוא נמלט מטורקיה לאחר שנעצר ושוחרר ולאחר שנמסר לו כי יועמד לדין בגין השתייכות לארגון טרור. שר הפנים, בעקבות המלצה שלילית של הוועדה המייעצת לענייני פליטים שניתנה על בסיס המלצה שלילית של נציבות האו"ם לפליטים, דחה את בקשת המקלט של המערער. דחיית הבקשה התבססה על טעויות של המערער בשם הארגון אליו השתייך, שמהן הסיקה כי טענתו אינה אמינה. כמו כן מתבססת דחיית הבקשה על כך שהעותר שהה בישראל משנת 1996, חזר לטורקיה לשמונה חודשים בשנת 1999 ופנה אל נציבות האו"ם לפליטים בבקשת מקלט רק בשנת 2003, ועל כך שקיומו של צו מעצר נגד העותר אינו מבסס בהכרח את קיומה של רדיפה על רקע פוליטי. המערער עתר נגד ההחלטה. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה (עת"מ (ת"א) 1762/07, פסק דין מיום 19.5.2008).
בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי ההחלטה לדחות את בקשת המקלט היא "תוצאה של תהליך בדיקה מקצועי, יסודי ואמין". הנימוקים שעליהם התבססה הנציבות מהווים "תשתית ראייתי איתנה להחלטה" להחלטה שלא להכיר במערער כפליט. בית המשפט העליון דחה גם את הערעור ככל שהוא הופנה נגד העובדה שלא התאפשרה לו גישה לחומר, שעליו התבססה ההחלטה לדחות את בקשתו למקלט, משום שהדרישה הועלתה לראשונה בערעור ולא הועלתה בעתירה.
