תאריך: 5.5.2009
עובדות: בית המשפט המחוזי החמיר את העונש שהושת על המערער, פלסטיני ששהה בישראל שלא כדין, והטיל עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל, בנימוק כי יש צורך בהרתעה ובמדיניות ענישה כללית בגין עבירת השהייה שלא כדין בישראל. המערער, שיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, טען כי בית המשפט המחוזי הנהיג בעבירת השהייה שלא כדין "ענישה תעריפית" שאינה לוקחת בחשבון נסיבות אישיות, במקרה זה מצוקתו הכלכלית של המערער, שגרמה לו להיכנס לישראל לצורך מציאת עבודה, והעובדה שאין לו הרשעות קודמות. הסניגוריה הציגה פסיקה של בתי המשפט במחוזות השונים על מנת להדגים כי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נקבעה "ענישה תעריפית" בעוד שבבתי המשפט המחוזיים האחרים הענישה נעשית על בסיס אינדיבידואלי, וככלל העונשים המוטלים בגין עבירת השהייה שלא כדין נמוכים באופן משמעותי.
נפסק: בית המשפט העליון קיבל את הערעור. נפסק כי העבירה של שהייה שלא כדין דורשת ענישה מרתיעה, מצד אחד, אך התחשבות בנסיבות האישיות, מצד שני. בית המשפט לא מקבל את הטענה כי ביץת המשפט המחוזי הנהיג ענישה "תעריפית", אך מגיע למסקנה שהענישה מופרזת במקרה זה, כפי שמעיד גם הפער בין העונש שנקבע בערכאה הראשונה על ידי בית מפט השלום לעונש החמור יותר משמעותית שהטיל בית המשפט המחוזי.
http://elyon1.court.gov.il/files/09/730/031/t03/09031730.t03.htm
