תאריך: 19.4.2009
המערער הוא מבקש מקלט טורקי, ששוחרר ממעצר בתנאי שלא ישהה בין גדרה לחדרה. הוא נעצר לאחר שנתפס כשהוא מפר את תנאי השחרור ולאחר שלא התייצב לראיון שנקבע לו בנציבות האו"ם לפליטים. לטענתו הוא קטין יליד שנת 1994, אולם בבדיקה רפואית שנערכה לו נמצא כי הוא בן 19 שנים לפחות. המערער טוען כי יש לשחררו ממשמורת בהתאם לסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל לאור העובדה שהוא מוחזק למעלה מ-60 ימים במעצר. בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין סירב לשחררו.
בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו פסק כי הבדיקה הרפואית שנערכה למערער היא ראיה מינהלית שבית הדין רשאי היה להסתמך עליה כדי לקבוע שהמערער אינו קטין. באשר לשחרור המערער מן הטעם שהוא עצור למעלה מ-60 ימים נפסק כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, גם לאחר 60 ימים בידי ממונה ביקורת הגבולות שיקול דעת אם לשחרר את העצור. בהתאם לסעיף 13ו(ב)(1), כאשר הרחקת העצור מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מצדו אין לשחררו. בית המשפט דחה את טענת משרד הפנים כי הפרת תנאי השחרור, לפיהם המערער לא ישהה בין חדרה לגדרה, מהווה חוסר שיתוף פעולה עם ההרחקה, אך קבע כי העובדה שמסר פרטים שגויים והעובדה שלא התייצב לראיון בנציבות האו"ם לפליטים מהווים חוסר שיתוף פעולה עם ההרחקה, המצדיק המשך החזקה במעצר. לפיכך הערעור נדחה.
יחד עם זאת, בית המשפט חזר על העמדה, לפיה בחלוף 60 ימים ממועד המעצר משתנה האיזון בין זכות השוהה שלא כדין לחירות לבין האינטרסים של המדינה. לפיכך, אם יחולו עיכובים נוספים בהרחקת המערער, שלא ייגרמו באשמתו, יהיה צורך לבחון מחדש את שאלת המשך מעצרו.
