מועד פרסום: 26.3.2009
עובדות: המערערת, אזרחית אוקראינה שעבדה כעובדת סיעוד, נישאה לישראלי וקיבלה רישיון ישיבה מסוג ב/1 במסגרת ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוגם של ישראלים. בהמשך החליט משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג בטענה כי המערערת ובן זוגה אינם מקיימים תא משפחתי. המערערת לא יצאה את הארץ ונעצרה לאחר מכן בכתובת אחרת, בה התגוררה עם ישראלי אחר, וטוענת כעת כי היא מנהלת איתו מערכת יחסים זוגית, שמכוחה היא מבקשת להסדיר את מעמדה בישראל. המערערים טענו כי הם חיים כידועים בציבור ולא פנו עד כה אל משרד הפנים כדי להסדיר את מעמדה של המערערת משום שהמערער היה נשוי באותו מועד, ולפי נהלי משרד הפנים בעת הגשת בקשה להסדרת מעמדו של ידוע בציבור של ישראלי, על הישראלי להיות לא נשוי. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה עתירה שהגישו בני הזוג ומכאן הערעור.
נפסק: בית המשפט העליון דחה את בקשת המערערים לסעד זמני שימנע את גירושה של המערערת מישראל עד להכרעה בערעור. נקבע כי נוכח העובדה שהמערערת לא הודיעה למשרד הפנים על סיום היחסים על בן זוגה הראשון ונוכח העובדה שהיא העלתה את הטענה בדבר היותה ידועה בציבור של המערער רק לאחר מעצרה סיכויי הערעור נמוכים. כמו כן נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הרחקת המערערת משום שאם היא הערעור יתקבל היא תוכל לחזור לארץ.
http://elyon1.court.gov.il/files/09/670/021/k02/09021670.k02.htm