מועד פרסום: 17.2.2009
עובדות: העותר, אזרח מצרי, והעותרת, אזרחית ישראל, הגישו בשנת 2001 בקשה להסדרת מעמדו של העותר מכוח הנוהל להסדרת בני זוגם של ישראלים. משלא קיבלו תשובה כלשהי הגישו את העתירה. במסגרת הדיון בעתירה ניתנה החלטת משרד הפנים שלא לאשר את הבקשה. הבקשה נדחתה על יסוד מידע בטחוני שלא הוצג לעותרים אך הוצג לבית המשפט במעמד צד אחד. העותרים מלינים על כך שלא נערך להם שימוע בטרם קבלת ההחלטה.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי נוכח טיבו של החומר ונוכח הקושי להציגו בפני העותרים, אכן לא היה מקום לערוך לעותרים שימוע במובנו המקובל. כמו כן נקבע כי לאור החומר שהוצג בפני בית המשפט ההחלטה שלא לאשר את הבקשה הייתה סבירה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי על משרד הפנים לשוב ולבחון אם הטעמים הביטחוניים עודם קיימים בעוד שנה, וכי בעת שיבחן זאת עליו לממש את זכות השימוע באמצעות מתן אפשרות לעותרים להציג את טיעוניהם בכתב ומבלי לחשוף בפניהם את החומר החסוי.
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5C172.25.40.101%5Cidc_repository%5C140%5C966%5Cf8ab370b101b4f48bd362107e015ac60&OlvDataProto=file&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=EFFEF5FB4813CA058CAC9FE953BC14AF&OnePageMode=1
