מועד פרסום: 7.1.2009
עובדות: המערערת, אזרחית גרוזיה, נכנסה לישראל ברשיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיכוד, אך כעבור כחודש דיווחה מעסיקתה כי היא סיימה "באופן חד צדדי" את עבודתה אצלה. היא נעצרה וביקשה להשתחרר לצורך העסקתה כעובדת אצל מעסיק סיעודי שמצאה, אך משרד הפנים דחה את בקשתה, ובית המשפט לעניינים מינהליים דחה עתירה שהגישה נגד החלטה זו בשל סתירות שמצא בגרסאות שנמסרו על ידי המערערת, בשל שהותה הממושכת בישראל ללא רישיון ובשל אי עמידתה בתנאי הנהלים המאפשרים הסדרה מחדש של מעמדם של מהגרעי עבודה שאיבדו את רישיונותיהם.
נפסק: בית המשפט העליון דחה את הערעור. צוין כי אף על פי שהעותרת שילמה סכומים גבוהים לצורך הגעתה לישראל ואף על פי שנמצא לה מעסיק פוטנציאלי, אין עילה משפטית להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קבע כי אין למהגרי עבודה זכות קנויה לשהות בישראל ולעבוד בה וכי שיקול הדעת בעניין זה מסור למשרד הפנים ואל לבית המשפט "לרפות את ידיו" במלאכתו.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-20561-00.html?tag=16-32-23&au=True
