עובדות: העותרת, אזרחית ישראל, והעותר, תושב השטחים הכבושים, נישאו זה לזה והם הורים לשני ילדים. בקשתם להסדיר את מעמדו של העותר נדחתה בשל חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. לאחר תיקון החוק בשנת 2007 העותרים הגישו בקשה לוועדה המייעצת לשר הפנים בעניינים הומניטאריים, אולם גם זו דחתה את בקשתם.
נפסק: בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי אף על פי שנסיבותיה של המשפחה אינן קלות, אין בהן כדי להקים טעם הומניטארי מיוחד, ולכך מצרפים גם עברו הפלילי של העותר והעובדה שהוא שוהה בארץ שלא כדין.
