מועד פרסום: 25.12.2008
עובדות: העותרת, אזרחית הפיליפינים, שהתה בישראל 12 שנים, רוב הזמן בהתאם לרישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד. לאחר פטירת מעסיקתה רישיונה פקע ומאז ועד למעצרה שהתה שלא כדין בישראל. לאחר שבדיון בפני בית הדין לביקורת משמורת העותרת טענה כי יש לה סידורים שעליה לבצע לפני עזיבתה וציינה כי יש לה חבר ישראלי, ביקש בא כוחה אז לשחררה לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ. בית הדין קיבל את הבקשה. בהמשך החליפה העותרת את בא כוחה, ובאת כוחה החדשה המליצה לה לא להשתחרר ממשמורת לפי ההחלטה הקודמת של בית הדין והגישה בקשה חדשה, בה נטען כי היא מעוניינת להסדיר את מעמדה בישראל מכוח יחסיה עם בן זוג ישראלי. בית הדין סירב לשחרר את העותרת, ומשרד הפנים, לאחר שערך שימוע לעותרת ולבן זוגה, דחה את הבקשה להסדיר את מעמדה בישראל, ומכאן העתירה.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. נקבע כי לאור מכלול הנתונים העובדתיים – העובדה שבדיןו הראשון בבית הדין העותרת טענה רק בשפה רפה כי יש לה בן זוג, העדר השיתוף הכלכלי, העובדה כי ילדי העותר אינה מכירים את העותרת ועוד – החלטת משרד הפנים לדחות את הבקשה סבירה.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/DEC4A47FC2ACE6E04225752A005551B4/$FILE/5EF82AD188DEA2074225752A00257EC6.html?OpenElement
