מועד פרסום: 25.12.2008
עובדות: העותרת, אזרחית נפאל, הגיעה לישראל בשנת 2004 ברישיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך שבה למדינת מוצאה כחודש לאחר מכםן בעקבות פטירת אמה. בשנת 2006 חזרה לישראל ברישיון לישיבת ביקור והחליפה מספר מעסיקים. בספטמבר 2008 סורבה בקשתה לקבלת רישיון ישיבה אצל מעסיק חדש בגין מיצוי תקופת ההעסקה המקסימלית. העותרת טוענת כי נוכח העובדה ששילמה דמי תיווך גבוהים ביותר פעמיים ונוכח העובדה היא אם לבת הסובלת ממחלה קשה יש לאפשר את המשך העסקתה.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה וקבע כי מועד השהייה בישראל נספר ממועד הכניסה הראשונה לישראל, ולכן, היות ש"נוהל מעבר ממעסיק למעסיק" חל רק על עובדים השוהים בישראל עד 51 חודשים, אין להחיל עליה את הנוהל. כמו כן נקבע כי הטענות העובדתיות בדבר מות אמה ומחלת ילדתה של העותרת לא נתמכו בראיות אובייקטיביות, וכי בתצהירה של העותרת לבדו אין כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש לעניין זה.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/684A28C7854527CB4225752A005574A0/$FILE/A2C0638E02FDC33A4225752A002B5669.html?OpenElement
