עובדות: המערערים הם קטינים ילידי חוף השנהב המוחזקים במעצר בגין שהייה שלא כדין פרק זמן ממושך. בשלב זה לא ניתן להרחיקם משום שבקשתם לקבל מקלט בישראל מצויה בבדיקת נציבות האו"ם לפליטים. בפסק דין קודם שניתן בעניינם נקבע כי אין עילה להחזקתם של המערערים במעצר, וכי הם "קטינים נזקקים" כהגדרתו של מונח זה בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, וכי על בית הדין לבחון חלופות מעצר בהתאם לנוהל משרד הפנים העוסק בקטינים בלתי מלווים. בית הדין לא אישר את חלופות המשמורת שהוצעו לו, ומכאן הערעורים.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהלים דחה את הערעורים, ואישר את החלטת בית הדין, שאימץ את החלטתה של עובדת סוציאלית, אשר בחנה את חלופות המשמורת שהוצעו וקבעה כי הן אינן חלופות הולמות. יחד עם זאת, בית המשפט הורה לעובדת הסוציאלית שנתנה את חוות הדעת להוסיף ולבחון חלופות, והוסיף וקבע כי נוכח תחולת הוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), המדינה אינה יכולה להסתפק בחלופות המוצעות על ידי המערערים עצמם, ואם לא תימצא חלופה מתאימה, עליה לפעול לשילוב המערערים במסגרת חינוכית המתאימה לגילם.
