העובדות: התובע, אזרח רומניה, נעצר לאחר שאשרת העבודה שלו לא הוסדרה על ידי הנתבעות, והוא נאלץ לשהות במעצר עד שהוסדרה עבורו האשרה. הנתבעות הן מדינת ישראל, וכן את חברת כוח האדם שהביאה אותו לכאן וחברת הבניין שהעסיקה אותו בפועל.
נפסק: הנתבעות ישלמו את מלוא הסכום שתבע התובע, 33,500, וכן שכר טרחת עורך דין. בסיומו של פסק הדין כותב השופט:
לא אוכל לסיים פסק דיני זה מבלי להביע את התחושה שתיק זה גרם לי. מעבר לויכוח הענייני הקונקרטי בתיק זה, מדבריהם של הנתבעות, הן בדברים שנכתבו בפרוטוקול, הן "בין השורות" והן באמירות והערות שלא נרשמו בפרוטוקול, עולה תמונה קשה של זלזול, יהירות ואף סממני אדנות כלפי התובע ועובדים זרים כמותו... וכי אם בורא עולם נותן שימת-לב מיוחדת לחסרי הכח בחברה, בתי המשפט במדינת ישראל לא יעשו כן?http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML4.nsf/2378562464612F5E422573F500766B4B/$FILE/D9C7B67007C9BA53422573E7005874AA.html?OpenElement
