מועד פרסום: 9.6.2009
עובדות: העותר הוא פלסטיני, הטוען כי שימש כ"סייען" לכוחות הביטחון שתרם תרומה של ממש, וכי בעקבות פעולותיו כמשתף פעולה נשקפת לו סכנה באזור הגדה המערבית ולכן אין לגרשו לשם. כוחות הביטחון הודו כי העותר שיתף עמם פעולה, אך טוענים כי לא במידע שמסר לא היה כדי לתרום תרומה של ממש וכי מעולם לא הובטח לו שיינתן לו מעמד של קבע בישראל. על רקע זה "וועדת המאוימים" דחתה את בקשתו להעניק מעמד לו ולמשפחתו.
נפסק: פסק הדין מתייחס לשני הגופים הרלוונטיים:
(1) מינהלת הסיוע, שתפקידה לשקם את מי שסייעו לכוחות הביטחון. פעולתה של המינהלת היא "לפנים משורת הדין" וניתנת "מטעמים הומניטריים", והיא בוחנת את מידת תרומתו של האדם לביטחון המדינה ואת קיומו של מידע פלילי או ביטחוני נגד מבקש הסיוע;
(2) וועדת המאוימים, המוסמכת להעניק היתרי שהייה זמניים בלבד, ובוחנת את מידת הסכנה הנשקפת לאדם ששיתף פעולה עם כוחות הביטחון או שנחשד בשיתוף פעולה כזה, ואת קיומה של מניעה פלילית וביטחונית. גם היתרים אלה הם בעלי אופי הומניטרי.
נפסק כי בעניינו של העותר הוועדות בחנו בחינה קפדנית ומקצועית את מכלול השיקולים הרלוונטיים, והחלטתן מצויה מצויה במתחם הסבירות בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון להן, ולכן העתירה נדחית.
http://elyon1.court.gov.il/files/07/080/070/r05/07070080.r05.htm
