תאריך: 24.5.2009
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו. המערער הוא אזרח הודו, שבא לישראל באשרה לצורך עבודה בענף הסיעוד, אך נפל קורבן לתרמית המכונה "פליינג ויזה", כלומר, אף על פי שהובא לצורך עבודה בסיעוד אצל מעסיק ספציפי לאחר ששילם אלפי דולרים כדמי תיווך, עם הגעתו לישראל מתווך כוח האדם שהביאו לא הביאו אל מעסיקו הרשום. חרף ניסיונותיו, שחלקם נעשו לאחר שנעצר ושוחרר לצורך מציאת מעסיק והסדרת מעמדו, לא עלה בידו לאתר מעסיק חדש בתחום הסיעוד, וזאת משום שסוכנויות כוח האדם אליהן פנה סירבו להציע לו עבודה כיוון שאינו דובר אנגלית. המערער, שיוצג על ידי "קו לעובד", טען כי המדינה הפרה את חובתה לוודא כי לא יובאו לישראל עובדי סיעוד שאין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים שאינם מוכשרים לעבוד בעבודת סיעוד ועובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום. לפיכך, המערער עותר למתן רישיון ישיבה כללי מסוג ב/1 עד להשלמת 63 חודשים ממועד כניסתו לישראל, לקביעת הנחיות מינהליות למתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בענף הסיעוד שהובאו לישראל במרמה ולקביעת הנחיות מינהליות ביחס לפיקוח על מתן רישיונות ישיבה למהגרי עבודה בשגרירויות בחו"ל.
בית המשפט העליון דחה ביום 26.5.2009 בקשה למתן סעד זמני שהוגשה בד בבד עם העתירה.
ראו גם כתבתה של צרויה שלו בעיתון "הארץ" מיום 10.6.2009.
http://www.kavlaoved.org.il/UserFiles/news2319_file.doc
