מועד פרסום: 9.7.2009
עובדות: העותר, אזרח אתיופיה שהוכר כפליט במדינת ישראל, והעותרת, אזרחית ליכטנשטיין, שיוצגו על ידי התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב, הגישו בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל מכוח זוגיותם. בתחילה נדרשה העותרת על ידי משרד הפנים לצאת מן הארץ בשל "חשש להשתקעות". לאחר הגשת העתירה נערך לעותרים שימוע שבסופו הוחלט כי העותרת תקבל רשיון לישיבת ביקור (ב/1) לתקופה של חצי שנה ולאחר מכן רישיון לישיבת ארעי (א/5) שתחודש מדי שנה במשך 5 שנים, שבסופן, אם יוכל העותר לקבל מעמד בליכטנשטיין מכוח זוגיותו עם העותרת, יתבקשו העותרים לעבור לליכטנשטיין. לאחר שהסכמה זו של משרד הפנים לא הביאה למחיקת העתירה חזר בו משרד הפנים מן ההסכמה ומסר כי יינתן רישיון מסוג ב/1 לפרק זמן של חצי שנה, שבסופו תדון הוועדה המייעצת לענייני פליטים בשאלת הסדרת מעמדה של העותרת.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה. ראשית, נפסק כי לפליטים מוכרים זכות לחיי משפחה במדינה המעניקה להם הגנה. שנית, נקבע כי נוהל משרד הפנים העוסק בעניין זה ונוקט בלשון "בני משפחה" מאפשר את הסדרת מעמדם לא רק של בני משפחתו של הפליט מן התקופה שקדמה להכרה בו ככזה, אלא גם בבני זוג שהכיר לאחר ההכרה בו, כי הוא כולל לא רק בני זוג וילדים, לא גם אחים והורים. שלישית, נקבע כי השיקול העתידי בדבר אפשרות של פליט להסדיר את מעמדו במדינת מוצאו של בן זוגו הוא שיקול זר שאין לקחתו בחשבון. ורביעית, נקבע כי הוועדה המייעצת לענייני פליטים אינה מוסמכת לדון בשאלה האם להעניק מעמד לבני זוגם של פליטים, וכי קיים פגם בכך שהיא מקיימת את דיוניה בהעדר יושבת ראש. לפיכך, בית המשפט הורה למשרד הפנים להעניק לעותרת רישיון מסוג ב/1 לפרק זמן של חצי שנה ולאחר מכן להעניק לה רישיון מסוג א/5 שיחודש כל עוד העותר מוכר בישראל כפליט.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/09FE606D7A1241A5422575EE00587C67/$FILE/02BF8F529A32B14C422575E70027828B.html?OpenElement
