ובדות: העותר, אזרח הודו, הגיע לישראל והחזיק ברישיון לישיבת ביקור (ב/1) לצורך עבודה בענף הסיעוד. הוא החליף מספר מעסיקים, ולפי מידע שהגיע לידי משרד הפנים, לא עבד בפועל אצל מעסיקו הרשום האחרון, אלא שילם לו סכום של 200-300 דולר לחודש עבור האשרה, ולמעשה עבד בעבודות ניקיון בתל-אביב. העותר יצא מישראל לביקור בהודו לאחר שקיבל "אינטר-ויזה", האמורה להבטיח את כניסתו לישראל, אולם עם כניסתו לארץ סורבה כניסתו והוא נעצר.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה נגד מעצרו של העותר, קבע כי היות שהעותר נעצר מבלי שנערך לו שימוע, ההחלטה לעצור אותו בטלה. כמו כן נקבע כי בעת שניתנה לו אשרת ה"אינטר-ויזה" המידע שעל בסיסו נעצר בכניסה לישראל היה ידוע למשרד הפנים, וגם מטעם זה לא היה מקום לעצור אותו עם שובו לישראל.
