ובדות: העותרת באה לישראל בשנת 2001 ברישיון מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד. בתום חמש שנים ממועד כניסתה פקע רישיון הישיבה שלה והיא המשיכה לשהות בישראל, לאחר שהובטח לה על ידי אזרחית ישראלית כי מעמדה יוסדר. אותה אזרחית ישראלית העסיקה אותה בעבודות שונות ולא שילמה לה. העותרת טענה כי היא קורבן סחר בבני אדם וביקשה כי בהתאם לכך תקבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפרק זמן של שנה, כפי שמחייבים נהלי משרד הפנים.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. נקבע כי סירובה של העותרת לעלות על טיסה לצורך הרחקתה היווה סיכול של הרחקתה המצדיק את דחיית העתירה. כמו כן נקבע כי בדברי העותרת בשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, בדיון בבית הדין לביקורת משמורת ובעדות שנגבתה ממנה על ידי המשטרה לא עלו סממנים של סחר בבני אדם למטרת עבדות כפי שהעותרת טוענת. בית המשפט אף עמד על כך שהמשטרה סגרה את תיק החקירה והסיקה כי מדובר בסכסוך בין בנות זוג.
