מקור: בית הדין האירופי לזכויות אדם
עובדות: העותר הוא אזרח אזרביג'ן ואשתו ושתי בנותיו הן אזרחיות ותושבות ליטא. לעותר ניתן רישיון ישיבה בליטא אך בהמשך הרישיון לא חודש והוא גורש מן המדינה בטענה כי הוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, וזאת מבלי שהחומר שעליו מסקנה זו מבוססת הוצג בפניו.
פסק: בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי הזכות לחיי משפחה המעוגנת בסעיף 8 לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם, חלה לא רק בהקשר של בני זוג נשואים אלא גם בהקשר של הורים וילדיהם, וכי החלטה שלא להתיר לזר להתגורר במדינה שבה מצויים בני משפחתו מהווה הפרה של הזכות לחיי משפחה. בית המשפט דחה את טענת ליטא, לפיה הזכות לחיי משפחה אינה נפגעת משום שהעותר ומשפחתו יכולים להתגורר יחד באזרביג'ן. יחד עם זאת, נקבע כי בהתאם לאמנה, הפגיעה בזכות לחיי משפחה יכולה להיות מוצדקת במקרים מסוימים. ההגנה על ביטחון המדינה היא שיקול המצדיק פגיעה בזכות לחיי משפחה, אך היות שהראיות הנוגעות לסכנה כזו הנשקפת מן העותר לא הוצגו בפני העותר ואף לא בפני בית המשפט, בית המשפט מגיע למסקנה כי לא הוכח שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, ולכן החלטתה של ליטא מהווה הפרה של האמנה.
