עובדות: העותר, אזרח אתיופיה, קיבל אזרחות מכוח חוק השבות, אולם לאחר מכן נשללה אזרחותו בטענה כי אינו יהודי, וכי למעשה נטל חלק בפעילות של חבורת שודדים, שתקפה יהודים בדרכם מאתיופיה. עניינו הועבר לדיון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, שלאחר מספר עתירות ולאחר שדנה בעניינו חמש פעמים, דחתה את בקשתו לקבל מעמד בישראל, ודחתה את טענתו לפיה סייע ליהודים אתיופים להגר לישראל.כמו כן, ביחס לטענתו כי אזרחותו האתיופית נשללה, קבעה הוועדה כי בירור עם שגרירות אתיופיה העלה כי אם יחזור לאתיופיה ויבקש שם כי אזרחותו תושב לו, בקשתו תידון ותוחלט שם.
נפסק: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. בין השאר, נפסק כי לוועדה לעניינים הומניטריים שיקול דעת רחב אף יותר משיקול הדעת הרחב המוקנה למשרד הפנים בנוגע למתן רישיונות ישיבה בישראל. בית המשפט קבע כי הוועדה בחנה באופן יסודי את טענות העותר ואת המסמכים שהגיש לוועדה, ואין מדובר בסוג המקרים המיוחדים והנדירים, שבהם בית המשפט יתערב בשיקול דעתה.
