עובדות: העותר, ששהה בשטחי הרשות הפלסטינית, ריצה עונש מאסר בישראל, שבסיומו הוצא נגדו צו גירוש, שאותו לא ניתן היה לממש בהעדר מסמכי נסיעה תקפים. העותר הוחזק במשך עשרה חודשים במעצר, בהעדר אפשרות לגרשו לירדן או לתחום הרשות הפלסטינית, עד שבעקבות פנייה של רשויות המדינה, ביקשה הרשות הפלסטינית מישראל להסדיר את מעמדו של העותר בתחומה. הבקשה אושרה והעותר שוחרר לשטח הרשות הפלסטינית.
נפסק: בית המשפט העליון קבע כי קשה להשלים עם מצב, בו אדם נותר חודשים ארוכים במעצר עקב קשיים בהעברתו למדינה או לרשות אחרת. בית המשפט ציין כי ראוי שהמדינה תשקול לגבש נהלים בעניין אופן הטיפול באסיר שבעניינו מתעוררת שאלה ביחס ליעד הגירוש, ותפעל באופן אקטיבי כדי למנוע מצבים של מעצר ממושך בשל קושי לקדם את הגירוש מהארץ.
נפסק: בית המשפט העליון קבע כי קשה להשלים עם מצב, בו אדם נותר חודשים ארוכים במעצר עקב קשיים בהעברתו למדינה או לרשות אחרת. בית המשפט ציין כי ראוי שהמדינה תשקול לגבש נהלים בעניין אופן הטיפול באסיר שבעניינו מתעוררת שאלה ביחס ליעד הגירוש, ותפעל באופן אקטיבי כדי למנוע מצבים של מעצר ממושך בשל קושי לקדם את הגירוש מהארץ.
