עובדות: העותרת, אזרחית הפיליפינים הנשואה לאזרח ישראל, ביקשה להקנות מעמד לבנה מנישואין קודמים מכוח הנוהל המסדיר את מעמדם של קטינים הנלווים להורים בעלי מעמד בישראל. משרד הפנים סירב לבקשה על יסוד התחייבות בכתב של האם שלא לבקש עבורו מעמד בארץ. לאחר הגשת העתירה הסכים משרד הפנים לתת לבנה של העותרת מעמד, והעותרים הגישו בקשה לפסיקת הוצאות.
הוחלט: בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קבע כי היה צידוק בהגשת העתירה, וחזר על קביעותיו של בית המשפט בתיק אחר, לפיו לא היה מקום לנצל את מצוקתה של האם ולחייבה לחתום על התחייבות שלא לבקש מעמד עבור בנה כתנאי להתרת כניסתו לישראל. לפיכך, פסק בית המשפט הוצאות לטובת העותרים.
הוחלט: בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קבע כי היה צידוק בהגשת העתירה, וחזר על קביעותיו של בית המשפט בתיק אחר, לפיו לא היה מקום לנצל את מצוקתה של האם ולחייבה לחתום על התחייבות שלא לבקש מעמד עבור בנה כתנאי להתרת כניסתו לישראל. לפיכך, פסק בית המשפט הוצאות לטובת העותרים.
