פסק דין מיום 10.6.2008
העובדות: שני קטינים מחוף השנהב, שנמלטו מארצם עקב סכנה לחייהם, מוחזקים במתקן הכליאה מיכל עד לקבלת החלטת האו"ם בעניינם. המערערים טענו כי אין עילה להחזקתם במעצר, כל עוד אין אפשרות חוקית לגרושם. מנגד, טען המשיב כי ניתן להחזיק את הקטינים במעצר בכפוף לדאגה לצרכיהם, על פי נוהל מיוחד בנושא זה.
נפסק: העתירה התקבלה. המדינה אינה פועלת על פי הנוהל שהיא עצמה קבעה בעניין קטינים לא מלווים, ולא דואגת שהילדים יפגשו גורם של שירותי הרווחה, וישוחררו ממעצר אם לא פגשו בגורם כאמור; קטינים אינם משוחררים למסגרת חלופית מתאימה, אף בחלוף 60 ימים; קטינים בלתי מלווים הם לכאורה קטינים נזקקים, ויש לטפל בהם על פי הוראות חוק הנוער. זאת, בין היתר, משום שהחזקתם במעצר לאורך זמן עלולה לפגוע בשלומם הנפשי. כן נפסק, כי הגשת בקשה למקלט אינה יכולה להיחשב אי שיתוף פעולה עם הגירוש, המצדיק המשך החזקה במעצר, וכי יש לבחון מימון תרגום בהליכים של ערעורים על החלטת בית הדין על חשבון מערכת המשפט.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/BD76234DD399189D422574640065F29F/$FILE/6AA9857564681AC442257464002EF93B.html?OpenElement
