העובדות: העותרת 1 היא אזרחית ישראל ( העותרת 1), והעותרות 2-3 הן ביתה (העותרת 2) ונכדתה (העותרת 3). הן עותרות להסדרת מעמדן של עותרות 3-2 בישראל מסיבות הומניטאריות, לאחר שמשרד הפנים סירב לאשר העברת בקשתן בנושא זה לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים.
נפסק: העתירה התקבלה בחלקה, ובית משפט הורה לב"כ המשיב להעביר את בקשתן לוועדה הבין משרדית תוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין. בית המשפט אף קובע כי סירובו של המשיב להעביר את פניית העותרות לוועדה הבינמשרדית אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות סבירה מצד רשות שלטונית
הערת המחלקה המשפטית של "מוקד סיוע לעובדים זרים": קיימת מגמה סותרת בפסיקה בנוגע לבקשות שיש להעביר לוועדה הבינמשרדית. בשני פסקי דין שניתנו חודש לאחר החלטתה של השופטת רובינשטיין, נדחו שתי בקשות דומות להעברת מקרה לטיפול הוועדה. עת"מ (י-ם) 1027/07 חרבתאווי נ' שר הפנים (פסק דינו של השופט עדיאל מיום 11.6.2008); עת"מ (י-ם) 714/07 עבאסי נ' שרד הפנים (פסק דינו של השופט עדיאל מיום 19.6.2008) . יש לוודא כי כל בקשה שמוגשת לוועדה הבינמשרדית אמנם תגיע אליה, תוך אימוץ פסיקתה של השופטת רובינשטיין בעניין צ'ייקין:
בשולי הדברים אציין, כי אינני סבורה שכל בקשה לפנות לוועדה הבינמשרדית צריכה להיענות בחיוב. הרשאה גורפת לפנות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטרים עשויה לעקוף את החוק ואת ההנחיות בצורה בלתי ראויה. אין כל מניעה כי בקשה אשר אין לה בסיס של ממש תידחה מבלי שתועבר לוועדה (אם כי אני סבורה שראוי כי גם במכתב הדחייה יוסבר ביתר פירוט מדוע נדחו טענותיו ההומניטריות של הפונה). במקרה הנדון בקשתן של העותרות אינה נעדרת בסיס וראוי כי הוועדה הבינמשרדית תיתן עליהם את דעתה. אין בדברים אלו כדי להקל ולו מעט מכובדן ומחומרתן של הנסיבות ההומניטריות שאותן צריכות העותרות להציג, אולם ראוי כי הועדה הבינמשרדית היא שתבחן האם נסיבות אלו אמנם חמורות דיין כדי להצדיק הענקת מעמד לעותרות.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/BF185F315B63E5904225744900554ADD/$FILE/237009C7D93832CA4225743B00363957.html?OpenElement
