פסק דין מיום 28.1.2008
העובדות: העותר, אזרח בולגריה, הגיע לישראל כדין, ולאחר מכן שהה כאן מספר שנים שלא כדין. עם מעצרו, הודיע לבית הדין לביקורת משמורת כי הוא מבקש אמנם לעזוב את ישראל, אך רק לאחר שיתבע את המעסיקים החייבים לו סכומי כסף שונים בגין עבודתו. העותר טען כי הרחקתו מן הארץ תפגע בזכותו המהותית והחוקתית לגישה לערכאות ותפגע בקניינו, שכן לא יוכל להסדיר את ענייניו. המדינה התנגדה לבקשתו, בטענה כי אין לעכב הרחקה בשל בקשה להסדרת עניינים כספיים וניהול תביעות משפטיות בישראל. אם אכן תוגשנה תביעות ותידרש נוכחותו של העותר בדיונים, יוכל העותר להגיש בקשה לאשר את כניסתו לישראל, ובקשתו תיבחן בהתאם לנוהלי משרד הפנים ובכך לא תיפגע זכותו לקיים הליך משפטי תקין. עוד טוענת המשיבה, כי העותר מיוצג על ידי עורך דין אשר יכול לטפל בענייניו בהעדרו. עמדת המשיבה, כך נטען, הינה סבירה, מאוזנת ותואמת את הנוהג המקובל במקרים כגון אלו. לתמיכה בעמדתו הסתמך ב"כ העותר על פסקי דין שונים שניתנו בערכאות שונות.
נפסק: בית המשפט מסכים כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, אך די בכך שהעותר מיוצג בתביעותיו על ידי עורכי דין בישראל על מנת להגשים את זכותו זו.
http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML4.nsf/C8D0C9425F55030E422573E2000364DA/$FILE/511407D46840DC34422573DE002BA39E.html?OpenElement
