פסק דינו של בית המשפט העליון בו נדחתה עתירה של מוקד סיוע לעובדים זרים וקו לעובד, שביקשה לבטל את כבילתם של עובדי הבניין הטורקים של חברת "ילמזלר" למעסיקתם. סרקע פסק הדין עומדת עסקה בין תע"ש לבין ממשלת טורקיה, לפיה תע"ש תשביח 170 טנקים טורקים, וישראל תרכוש ממנה רכש גומלין בהיקף על 200 מיליון דולר במשך עשר שנים. בהתאם להסכם משנת 2003, סכומים שעובדים טורקים שיועסקו על ידי חברת "ילמזלר" בישראל וישלחו לטורקיה, יקוזזו מן הסכום האמור. בעקבות הסכם זה התקבלה החלטת ממשלה, לפיה עובדיה של "ילמזלר" יהיו כבולים אליה, כלומר סיום יחסי העבודה שלהם עם החברה יביא לפקיעת רישיונות ישיבתם בישראל, והם לא יוכלו להסדיר מחדש את מעמדם בישראל לצורך עבודה אצל מעסיק אחר.
בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי נוכח מאפייניו הייחודיים של ההסכם, כבילתם של עובדי חברת ילמזלר אינה מהווה פגיעה בזכויותיהם במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט. השופט לוי, בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את מרכיב הכבילה של החלטת הממשלה בדבר העסקתם של עובדי "ילמזלר".
בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי נוכח מאפייניו הייחודיים של ההסכם, כבילתם של עובדי חברת ילמזלר אינה מהווה פגיעה בזכויותיהם במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט. השופט לוי, בדעת מיעוט, סבר כי יש לבטל את מרכיב הכבילה של החלטת הממשלה בדבר העסקתם של עובדי "ילמזלר".
